אוה"ה 2001-1901

מאת: מנחם שוורץ

                         פרק – 16 -נספח                         

משך קריאה 10 דק

שמו הראשון היה The Jewish Colonial Trust (Juedische Colonialbank) Limited. בלועזית השתמשו בראשי התיבות JCT, ובעברית – בראשי התיבות יק"ט. אבל במסמכים העבריים קראו לו על פי רצונו של המייסד בנימין זאב הרצל, אוצר התיישבות היהודים (קולוניאלבנק עברי) בע"מ, ולהלן אוה"ה.

הון המניות המונפק של אוה"ה עם ייסודו בלונדון ב-20 במרס 1899 עמד על שני מיליוני לירות סטרלינג. על פי התקנות, היה צורך בהון מניות מינימלי של מאתיים וחמישים אלף ליס"ט כדי לפתוח בפעילות עסקית.

באסיפה הכללית הרביעית של בעלי המניות שכונסה ב-30 בדצמבר 1901 דווח, כי הון המניות הנפרע כבר תואם את ההון המינימלי הנדרש. לפיכך הוחלט על ראשית פעילותו העסקית של אוה"ה. עד לשלב זה הושקעו כספי יק"ט בבנקים מדרגה ראשונה ובאיגרות חוב ממשלתיות בריטיות. 

בשנת 1902 הקים אוה"ה את אנגלו-פלשתינה קומפני, אפ"ק, שנעשה לימים לאנגלו-פלשתינה בנק, אפ"ב (1931), ואחרי קום המדינה נקרא שמו בנק לאומי לישראל בע"מ, בל"ל (1951). אוה"ה השקיע ארבעת אלפים ליס"ט בהון המניות של אפ"ק.

בשנותיו הראשונות עסק אוה"ה בניכוי שטרות ובמתן הלוואות, ובד-בבד השקיע בבנקים יהודיים, לודז'קי בנק דפוזיטובי בפולין וג'ואיש סנטרל בנק קובנו בליטא. כמו כן עסק אוה"ה בהעברת כספים מדרום אפריקה לאירופה, ופתח בקשרי ייבוא וייצוא עם מדינות מזרח אירופה ובסחר יהלומים עם בלגיה. 

בשנים 1917-1907 (טבלה 1) לא התחוללו שינויים מהותיים בעסקי אוה"ה, למעט שינויים פנימיים, שהתבטאו בירידה במתן הלוואות ובגידול בהפקדות בבנקים, ומנגד – בגידול בהפקדות הציבור – תופעה שנקשרה במלחמות במזרח אירופה.

הדוחות השנתיים הצביעו על ניהול זהיר של הנכסים, שהיו בעיקרם פיקדונות בבנקים זרים ואיגרות חוב ממשלתיות.
ב-1919 תרמה ההסתדרות הציונית העולמית מאה ועשרה אלף ליס"ט לאוה"ה כדי לחזק את אפ"ק (כפי שאפשר לראות מן הגידול בהון – טבלה 2). כעבור שנה התברר שכסף זה יועד לקרן מיוחדת באוה"ה. ב-1921 מחק אוה"ה חובות בסך 146,060 ליס"ט של לווים ומנפיקי איגרות ברוסיה, שהיו כשנים-עשר אחוזים מסך כל הלוואותיו והשקעותיו.

בשנים 1920-1918 חלה תפנית בפעילויותיו של אוה"ה (כפי שאפשר לראות מן הנתונים בטבלה 2). הון המניות הנפרע גדל ממאתיים שישים ושניים אלף ליס"ט ב-1917 לשלוש מאות תשעים וחמישה אלף ליס"ט ב-1925. פיקדונות הציבור גדלו משלוש מאות ושניים אלף ליס"ט ל-1,467,000 ליס"ט. ההלוואות תפחו ממאה שמונים ושמונה אלף ליס"ט ל-1,364,000 ליס"ט ב-1929, שהיו כשישים וארבעה אחוזים מנכסי אוה"ה בתקופה זו. מקצת ההשקעות בשנים אלו היו באיגרות חוב ממשלתיות שהונפקו לצורך מימון המלחמה.

ב-1920 הוגדלה השקעתו של אוה"ה בהון המניות של אפ"ק מ-93,675 ל-293,675 ליס"ט. ברוב השנים עד שנת 1922 חילק אוה"ה דיווידנדים. משנת 1923, לעומת זאת, הופנו הרווחים לעתודות בגין חובות מסופקים והשקעות בעייתיות.

ב-1930 חל גידול ברווחי אוה"ה בזכות דיווידנד בסך כשבעת אלפים ליס"ט שנתקבל מאפ"ק. ב-1931 חלה ירידה בפעילותו של אוה"ה עקב מצוקה בעולם בכלל, ובמזרח אירופה בפרט. מצוקה זו נבעה מירידה במחירי התוצרת החקלאית וחומרי הגלם, שהניעה אנשי עסקים למשוך פיקדונות לצורך מימון שוטף. עקב כך נאלץ אוה"ה להקטין בשנים הבאות את פעילותו במדינות שונות. בפולין, למשל, נמנעה האפשרות לממש את מקצת הביטחונות שניתנו לאוה"ה בשל תחרות קשה בסחר עצים.

על רקע התרחשויות אלה הסתמנה מ-1933 ואילך מגמה של הפסדים, ובעטייה הוחלט להעביר את פעילותו של אוה"ה לארץ-ישראל. ב-1 בינואר 1934 הועברה הפעילות הבנקאית של אוה"ה, ובכללה פיקדונות הציבור ונכסים מסוימים, לאפ"ק. כן קיבל אוה"ה מאפ"ק הלוואה בסך ארבע מאות שבעים ושלושה אלף ליס"ט. נראה ששני המהלכים הללו הצילו את אוה"ה מהתמוטטות. מעתה ואילך היה אוה"ה לחברת אחזקות. 

בשנתיים הבאות, 1935 ו-1936, חילק אפ"ק מניות הטבה והגדיל את ההון הנפרע שלו על ידי הנפקת מניות. אוה"ה מימש את זכותו לרכוש מניות אלה, ולאחר מכן מכר אותן ברווח של כשלוש מאות ושמונה-עשר אלף ליס"ט. בד-בבד רשם אוה"ה רווח בסך שלוש מאות ושישה-עשר אלף ליס"ט משערוך מניות אפ"ק. רווחים אלה שימשו למחיקת חובות רעים והשקעות שנשארו באוה"ה לאחר העברת הנכסים לאפ"ק בסך של כחמש מאות חמישים וארבעה אלף ליס"ט. 

מ-1936 עד 1948 נקבע 30 ביוני כסיום שנת הדוח השנתי. בשנים אלו לא חלו שינויים במצבו של אוה"ה. בארכיון הבנק אין דוחות כספיים בין 1949 ל-1953, ולכן אי אפשר לסקור את מה שהתרחש בשנים אלו.

בראשית 1953 הוקמה במדינת ישראל באופן רשמי חברת אוצר התיישבות היהודים (אוה"ה) כתחליף לחברת-האם יק"ט – אבל יק"ט הוסיף לפעול, ובשנים 1956-1953 התמקדו הדיונים בהנהלתו בהעברתן של מניות בנק לאומי לישראל לידיו. עיקר הבעיה הייתה כיצד לטפל בבעלי המניות של אוה"ה שנספו בשואה או שהקשר עמם נותק. 

בעקבות טיפול משפטי הוחלפו ב-1956 המניות של החברה הבריטית במניות של אוה"ה. עם זאת, כל אחד מבעלי המניות הוסיף להחזיק במניה של שני שילינגים וחצי בחברה הישנה (יק"ט). חברת יק"ט עצמה לא פורקה לפחות בשל סיבה אחת: ב-1975 היה יק"ט צריך לשמש נאמן לעיזבון גדול של נדבן מדרום אפריקה. לכן העביר יק"ט במתכונתו הראשונה את רוב אחזקותיו במניות בל"ל לאוה"ה, והשאיר ברשותו אחזקה קטנה בסך כעשרים ושישה אלף ליס"ט.

בשנים הבאות לא התחוללו שינויים מהותיים באוה"ה, למעט הגדלת שווי השקעתו בבל"ל בעקבות קבלת מניות הטבה והכנסות מדיווידנד ששולמו במזומן. 

כפי שאפשר לראות בטבלה 3, הסתכמה פעילותו של אוה"ה בשנים 1969-1956 בהשקעה במניות בל"ל. הכנסות החברה נבעו בעיקר מדיווידנדים שנתקבלו מבל"ל וממכירת זכויות לרכישת מניות שבל"ל הנפיק. בשנים אלה חילקו בל"ל ואוה"ה דיווידנדים בכל שנה.

כפי שעולה מטבלה 4, ב-1970 הנפיק אוה"ה לראשונה איגרות חוב צמודות מדד הנושאות ריבית של שישה אחוזים, שפירעונן נקבע לשנים 1996-1977 בעשרים תשלומים שנתיים שווים. ההנפקה נועדה, כנאמר בדוח של מועצת המנהלים של אוה"ה, להעמיד לרשותו כספים נוספים לפעילות מסחרית במניות בל"ל ולמתן הלוואות לגופים ציבוריים. ב-1970 השקיע אוה"ה 3.2 מיליוני ל"י במניות בל"ל לצורך מסחר בהן. לתקופות ביניים – לפני העמדת הלוואות, רכישה או מכירה של מניות בל"ל – השקיע אוה"ה את הכספים באיגרות חוב צמודות מדד.

אחזקות אוה"ה במניות בל"ל שנועדו להשקעה קבועה נרשמו לפי עלותן. משנת 1973 הן נרשמו על פי שיטת השווי המאזני (אקוויטי). ההשקעות במניות בל"ל למסחר בהן, לעומת זאת, היו רשומות לפי עלותן או לפי שווי השוק שלהן – על פי הערך הנמוך מן השניים.

כמו כן התחולל שינוי במעמדו של אוה"ה בבל"ל. בשנת 1970 החזיק אוה"ה ב-93.4 אחוזים מזכויות ההצבעה בבל"ל וב-24.4 אחוזים (מתוכם 3.6 אחוזים מניות לצורך מסחר) מן הבעלות עליו. משנת 1976 החלה ירידה בחלקו בזכויות ההצבעה לכשבעים וחמישה אחוזים. גם בשיעורי הבעלות חלה ירידה, וב-1976 הם עמדו על 6.2 אחוזים וב-1982 ירדו לכדי 2.1 אחוזים. 

ב-1976 הקים אוה"ה חברת-בת שנקראה החברה לאחזקות ופיתוח של אוצר התיישבות היהודים בע"מ. מטרת החברה החדשה הייתה להנפיק איגרות חוב, בעיקר למתן הלוואות ולהשקעות במניות בל"ל לצורכי סחר. במרס 1977 הקצה בל"ל לאוה"ה מאה מניות הצבעה מיוחדות, שעם המניות בסך עשרים מיליון ל"י ערך נקוב הקנו לאוה"ה שבעים וחמישה אחוזים מזכויות ההצבעה.

משנות השבעים עד שנת 1983 נהג אוה"ה להוון בכל שנה את הרווחים לקרנות ההון, לחלק מניות הטבה, ובשנים אחדות גם לחלק דיווידנדים במזומן. 

באוקטובר 1983, עם פרוץ משבר המניות הבנקאיות, הקים אוה"ה לפי הנחיות הממשלה חברת-בת בבעלותו המלאה שנקראה בל"ל בטוחות (1983) בע"מ. לאחר הקמתה נחתם הסכם בין חברה זו למדינת ישראל, שבו התחייב בל"ל בטוחות לרכוש מניות של בל"ל ושל חברת-בת שלו, בנק איגוד, בתנאים מוגדרים. מטרת בל"ל בטוחות הייתה לרכז בחברה אחת את המניות של בל"ל ושל בנק איגוד, שהמחזיקים בהן ירצו למכור בתנאים שנקבעו בהסכם. מדינת ישראל התחייבה בהסכם זה להעמיד לרשות בל"ל בטוחות את הכספים שיידרשו למילוי התחייבויותיו. התחייבויות אלה לא חלו על ניירות הערך (מניות) שאוה"ה החזיק כהשקעה קבועה.

הגידול בסעיף ההשקעות בסוף 1983 נבע מרכישתן של מניות בל"ל ובנק איגוד ממחזיקים מסוימים על פי ההסכם עם מדינת ישראל. המימון לרכישתן של מניות אלה בא מפיקדונות בנקים, כעולה מטבלה 4.

באותו מועד הקימה החברה לאחזקות ופיתוח של אוצר התיישבות היהודים בע"מ חברת-בת באיי קיימן, ששמה השקעות אוה"ה הולדינגס (קיימן) לימיטד, והייתה בבעלותה המלאה. לחברה זו הועברו ניירות ערך שהנפיקו בל"ל וחברת-הבת שלו, על פי ההסכם עם מדינת ישראל שנזכר לעיל. שתי החברות החזיקו את המניות בידיהן עד להעברתן לבל"ל בטוחות ב-30 באוקטובר 1988. זו הסיבה לירידה במאזנו של אוה"ה כפי שמצביעה טבלה 5. אוה"ה החזיק ב-1.94 אחוזים מהון המניות ובשבעים וחמישה אחוזים מזכויות ההצבעה. 

בסוף 1983 עלה שיעור זכויות ההצבעה שהיו בידי אוה"ה וחברות-הבת שלה משבעים וחמישה אחוזים ל-81.8 אחוזים. בשנים 1989-1984 לא הייתה שום פעילות ראויה לציון באוה"ה. ברבע האחרון של 1989 נפתח דיון בין אוה"ה ובין משרד האוצר וחברת נכסים מ.י. בע"מ (שאחת ממטלותיה הייתה לרכוש בשם מדינת ישראל את מניות הבנקים מבל"ל בטוחות) להשוואת זכויות ההצבעה במניות בל"ל. ההשוואה נועדה לתת למחזיקי מניות בל"ל בעתיד זכויות הצבעה שוות (בניגוד למה שהיה נהוג עד אז, כשהמניות הרגילות של אוה"ה ומאה המניות המיוחדות שלו הקנו לו שבעים וחמישה אחוזים מזכויות ההצבעה). תמורת הוויתור על שבעים וחמישה אחוזים מזכויות ההצבעה הוצע לאוה"ה לקבל שלושה אחוזים נוספים בהון בל"ל. בעקבות הצעה זו חדל אוה"ה מ-1 באוקטובר 1989 לרשום את ההשקעה בבל"ל על פי שיטת השווי המאזני.

ההסכם להשוואת זכויות ההצבעה נחתם ב-12 בדצמבר 1991. במועד זה החזיקה בל"ל בטוחות ב-95.03 אחוזים מהון בל"ל, ואוה"ה החזיק ב-4.94 אחוזים מהון בל"ל. המניות שנתקבלו עקב השוואת זכויות ההצבעה במניות בל"ל נרשמו בגובה סכום חבות המס בגין קבלתן, בסך של עשרים וארבעה מיליוני ש"ח.

בשנים 1993-1989 שילם בל"ל לאוה"ה בכל שנה כשלוש מאות ושלושים אלף ש"ח דמי ניהול לכיסוי הוצאותיו, שכללו את ניהול בל"ל ומתן שירותים. באוקטובר 1993 חדל בל"ל לשלם דמי ניהול.

באוגוסט 1993 מכרה מדינת ישראל לציבור כשלושה-עשר אחוזים ממניות בל"ל שהוחזקו בידי בל"ל בטוחות. תמורת המניות הללו קיבלה בל"ל בטוחות כ-1.7 מיליארדי ש"ח. סכום זה היה בבחינת פירעון חלקי של הלוואה שמדינת ישראל העמידה לרשות בל"ל בטוחות לרכישת המניות במסגרת הסדר המניות הבנקאיות. באוקטובר 1993 הועברה יתרת המניות שבל"ל בטוחות החזיקה לחברת נכסים מ.י. בע"מ. 

בשנת 1993 מכר אוה"ה 0.18 אחוזים מן המניות שקיבל כפיצוי על השוואת זכויות הצבעה. הרווח שנרשם ממכירה זו הסתכם בסך 5.7 מיליוני ש"ח. משנה זו החל אוה"ה לצבור רווחים. עיקר רווחיו נבעו מדיווידנדים שקיבל מבל"ל בסך 2.8 מיליוני ש"ח מאז 1983.

בשנת 1994 מכר אוה"ה 0.26 אחוזים מאחזקותיו, ובידו נותרו 4.5 אחוזים מהון בל"ל. בשנים 1997-1996 החל אוה"ה להשקיע בנדל"ן להשכרה – ב-1996, למשל, הוא השקיע סך של 4.2 מיליוני ש"ח. גם בשנות התשעים נבעו עיקר הכנסותיו של אוה"ה מדיווידנדים שקיבל מבל"ל ומריביות. בשנים 1998, 1999 ו-2001 שילם אוה"ה, לראשונה מאז משבר מניות הבנקים, דיווידנדים במזומן.

ביום 31 בדצמבר 2001 החזיק אוה"ה 4.86 אחוזים מהונו של בנק לאומי לישראל בע"מ, וחברת-הבת יק"ט לנאמנות בע"מ החזיקה בעוד 0.21 אחוזים. צירוף האחוזים עושה את אוה"ה לבעל עניין בעתידו של בל"ל.

תכנים נוספים שיכולים לעניין אותך

שטרן, דוד
Stern, David

2003-1910

ההסתדרות הציונית העולמית

דרובלס, מתתיהו
Drobles, Matityahu

2018-1931