סוֹקוֹלוֹב, נחום
Sokolow, Nahum

1936-1859

עיתונאי ומנהיג ציוני יליד פולין (1936-1859). מאבות העיתונות העברית המודרנית והנשיא הרביעי של ההסתדרות הציונית.
     סוקולוב נולד בעיירה וישוֹגרוֹד למשפחה רבנית. בהיותו בן שש עקרה משפחתו לפלוצק הסמוכה, וכאן הוא זכה לחינוך מסורתי וכללי. בהיותו בן שבע-עשרה החל סוקולוב לכתוב בשבועון העברי "הצפירה", שיצא לאור בוורשה ואשר עם קוראיו נמנו יהודים משכילים ודתיים כאחד, וב-1894 היה לעורכו. בה-בעת ייסד ב-1884 את האלמנך הספרותי "האסיף", שיצא לאור בכל שנה עד 1889, ובהמשך הוציא לאור את "ספר השנה", שנחשב ממשיכו של "האסיף" ויצא עד 1902. 
     בזכות עבודתו העיתונאית יש הרואים בסוקולוב את אבי העיתונות העברית המודרנית ואת מי שמילא תפקיד מרכזי בעיצוב דמותה של העיתונות העברית החדשה ובהעמדתה על סטנדרטים אירופיים. מתוך הכרה בחשיבותו של מידע עובדתי מעודכן ומדויק הוא עשה את "הצפירה" לכלי חדשותי מהימן ומעמיק, ובין השאר עיצב את הרפורטז'ה העברית והעביר לעברית את הפיליטון היידישיסטי. הוא גם ביסס את סוגת רשימות-המסע, היה העורך העברי הראשון שצירף לעיתונו מוסף ספרותי שבועי סדיר, והיה העיתונאי העברי הראשון שהגדיר אתיקה עיתונאית, שבמרכזה חתירה לאמת ולדיוק מתוך הימנעות מסנסציות צעקניות.
     במסגרת תפקידו כעיתונאי סיקר סוקולוב ב-1897 את הקונגרס הציוני הראשון. בעקבות פגישתו עם הרצל במהלך הקונגרס הוא נעשה תומך של התנועה הציונית, ואף העמיד לרשותה את עיתונו. ב-1902 הוא תרגם לעברית את ספרו של הרצל "אלטנוילנד", ובחר לתת לו את השם העברי "תל אביב" (שמונה שנים אחר כך, על פי הצעת מנחם שינקין, הסבו תושבי שכונת אחוזת בית את שם שכונתם לתל אביב, בעקבות השם שסוקולוב נתן לספרו של הרצל).
     עם סגירתו הזמנית של "הצפירה" ב-1906 מונה סוקולוב למזכיר ההסתדרות הציונית, שמרכזה היה בעיר קלן שבגרמניה. הוא מילא את התפקיד עד 1909, ובאותו הזמן ערך את ביטאון ההסתדרות הציונית "די וועלט" וייסד ב-1908 את המהדורה העברית שלו ("העולם"). בשנת 1911 נבחר בקונגרס הציוני העשירי לחבר הוועד הפועל הציוני המצומצם (ההנהלה הציונית של התקופה), וניהל את ענייניה המדיניים של ההנהגה הציונית החדשה. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה הוא השתקע בלונדון והיה פעיל לצד וייצמן בהכשרת הקרקע להצהרת בלפור.     
     ב-1919 עמד סוקולוב בראש המשלחת היהודית לוועידת השלום בפריז. בקונגרס הציוני השנים-עשר בשנת 1921 הוא נבחר ליושב ראש ההנהלה הציונית, וב-1931 נבחר לנשיא ההסתדרות הציונית העולמית. בשנת 1935 פינה סוקולוב את מקומו לחיים וייצמן, והיה לנשיא כבוד של ההסתדרות הציונית. סוקולוב נפטר בלונדון, ובשנת 1956 הועלו עצמותיו לישראל ונקברו בהר הרצל. על שמו נקראים קיבוץ שדה נחום, בית העיתונאים בתל אביב ופרס סוקולוב לעיתונות.