נוֹרְדַאוּ, מקס
Nordau, Max

1923-1849

הוגה, סופר ומנהיג ציוני יליד הונגריה (1923-1849). ממייסדי התנועה הציונית והוגה רעיון "יהדות השרירים".
     נורדאו נולד בשם שמעון מקסימיליאן זִידְפֶלְד בעיר פשט (כיום חלק מבודפשט) למשפחה יהודית אורתודוקסית. בילדותו ניתן לו חינוך תורני, אך בהמשך הוא למד בגימנסיה קתולית והתנתק לחלוטין מהדת. בתום לימודיו בגימנסיה למד רפואה באוניברסיטת פשט, ובשנת 1873 עבר לברלין וכתב בה לעיתונים אחדים. את רשימותיו הוא פרסם בשם מקס נורדאו (כלומר, "אחו צפוני", בניגוד לשמו המקורי זידפלד, שפירושו "שדה דרומי"), ובאפריל 1874 הוא החליף את שמו באופן רשמי ל"נורדאו".
     בשנת 1880 עבר נורדאו לפריז ועבד כעיתונאי עבור עיתונים אחדים בגרמניה ובאוסטריה. בה-בעת הוא פרסם ספרים אחדים שניתחו את החברה המודרנית ומתחו עליה ביקורת קשה. המפורסם בספריו היה "התנוונות" (1892), שתיאר את התרבות האירופית כתרבות מנוונת ותקף את החיים המודרניים ואת תנועת הדקדנס. בספר הבחין נורדאו בין שני מינים ביולוגיים של בני אדם (האדם הנבון והאדם העבריין) וטען, בין השאר, כי חשיפה ליצירות של "אומנים מנוּונים" (ובהם טולסטוי, ניטשה, איבּסֶן וזוֹלָא) עלולה להביא לתהליך ניווּני שאין ממנו חזרה. ספריו של נורדאו תורגמו לשפות רבות ונפוצו במיליוני עותקים, ובסוף המאה התשע-עשרה הוא נמנה עם אנשי הרוח הנודעים במערב.
     ב-1892 התוודע נורדאו להרצל, וכעבור זמן, כאשר הרצל הציג לו את תוכניתו לפתרון בעיית היהודים, הוא היה מראשוני תומכיו. בגלל מעמדו כאיש רוח בולט, הייתה להתגייסות של נורדאו לתנועה הציונית חשיבות רבה מהבחינה הציבורית. נורדאו מילא תפקיד מרכזי בקונגרס הציוני הראשון ב-1897, ובין השאר, ניסח את תוכנית באזל באותו קונגרס והיה מי שטבע את המונח "בית יהודי". בנאום שנשא בקונגרס הציוני השני ב-1898 הוא קרא לחידוש "יהדות השרירים האבודה" וטען כי השיקום הפיזי של היהודים קודם לשיקומם הפוליטי והמוסרי. לרעיון יהדות השרירים הייתה השפעה רבה, והוא שימש זרז להקמת אגודות ספורט יהודיות דוגמת "בר כוכבא", "מכבי" ו"שמשון".
     נורדאו היה סגן נשיא הקונגרסים הציוניים שהתכנסו בימי הרצל, ולאחר מות הרצל היה נשיא הקונגרסים הציוניים מהשביעי ועד העשירי. הוא היה מראשי הציונות המדינית ומהבולטים שבמתנגדים לפעילות מעשית בארץ ישראל לפני השגת תמיכה בין-לאומית בה, והשפעתו בתנועה הציונית נחלשה עם התחזקות הציונות הסינתטית שגרסה כי יש לשלב את הציונות המדינית עם זו המעשית. בימי מלחמת העולם הראשונה נאלץ נורדאו לגלות לספרד בגלל היותו אזרח אוסטריה-הונגריה, ושהותו שם הגבילה עוד את פעילותו המדינית (בימי המלחמה הוא דרש שהתנועה הציונית תשמור על ניטרליות והתנגד להקמת הגדודים העבריים). לאחר המלחמה הוזמן נורדאו בידי וייצמן ללונדון, אבל דרישותיו התקיפות, ובהן התביעה להעביר מיד ובאחת שש מאות אלף יהודים לארץ ישראל, הרחיקו אותו עוד מצמרת ההנהגה הציונית.
     מקס נורדאו מת בפריז, ושלוש שנים לאחר מותו הועלו עצמותיו לארץ ישראל ונקברו בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב. על שמו נקראים מושב נורדיה בשרון, שכונות נורדיה ותל נורדוי בתל אביב ושכונת קריית נורדאו בנתניה.