(דֶה) רוֹטשילד, אֶדמוֹנד גֵ'יימס
Rothschild, Edmond James

1934-1845

בנקאי ונדבן יהודי-צרפתי (1934-1845). התומך העיקרי ביישוב היהודי בארץ ישראל בתקופת העלייה הראשונה. מכוּנה "הנדיב הידוע" ו"אבי היישוב". בישראל הכינוי "הברון רוטשילד" מתייחס בדרך כלל אליו, אף שהיו ברונים נוספים במשפחת רוטשילד.
     הברון אברהם בנימין אדמונד ג'יימס דה רוטשילד נולד בעיירה ליד פריז. הוא היה בנם השלישי של הבנקאי ג'יימס מאיר רוטשילד, ראש הענף הפריזאי של משפחת רוטשילד, ושל בטי סלומון דה רוטשילד. שלא כמו שני אחיו הבוגרים, לא הרבה הברון רוטשילד לעסוק בענייני הבנקאות של משפחתו, ונודע בעיקר כחובב ואספן אומנות.
     בעקבות פרעות 1882-1881 ביהודי רוסיה סייע רוטשילד לפליטים שהגיעו לצרפת, ומאז 1883 הוא סייע למושבות שהקימו חובבי ציון בארץ ישראל ונקלעו למשבר כלכלי קשה בגלל מחסור בהון והיעדר ניסיון חקלאי. המושבה הראשונה שהברון סייע לה הייתה ראשון לציון, בעקבות פגישה עם נציגה יוסף פיינברג, ועד מהרה באו רוב המושבות בארץ בחסותו (יוצאות דופן היו רחובות וגדרה, שתושביהן הקפידו לשמור על עצמאותם).
     התמיכה במושבות נעשתה באמצעות מנגנון פקידותי שניהל את המושבות. בזכות התמיכה של רוטשילד ניצלו אחדות מהמושבות מהתמוטטות גמורה, ופותחה כלכלת כל המושבות שבחסות הברון. מומחים מצרפת הדריכו את האיכרים, הנהיגו ענפים חדשים כמו ענבים לייצור יין ובנו יקבים ומפעלים אחרים. נבנו בתים ובתי משק, הוקמו מוסדות חינוך, בריאות ודת, והאיכרים נהנו מרמת חיים גבוהה וממערכת שירותים מפותחת. נוסף על סיוע למושבות תמך הברון בקניית קרקעות וסייע במהלך השנים בהקמת מושבות חדשות, שהראשונה שבהן הייתה מזכרת בתיה ב-1884. עם זאת, לניהול המושבות באמצעות פקידים ממונים מטעם רוטשילד נלוו גם תופעות שליליות רבות, ובהן תלות גמורה בברון ובפקידיו וסכסוכים בין התושבים לפקידי הברון. החריפים שבסכסוכים אלה הביאו להפסקה זמנית של הסיוע למושבות ה"מורדות" ולסילוק משפחות "מורדות" מהמושבות.
     כדי להתמודד עם הבעיות האלה, העביר רוטשילד ב-1900 את ניהול המושבות לחברת יק"א שבה היה רוב לנציגיו, וזו הצליחה להביא להבראת רוב המושבות באמצעות צמצום התמיכה הכלכלית בהן והפקדת ניהולן בידי תושביהן. בשנת 1924 העביר רוטשילד את מושבותיו לידי חברה חדשה, פּיק"א שמה, שנשיאה היה בנו ג'יימס אַרמַן רוטשילד, ואשר רוטשילד האב ניהל אותה בפועל עד מותו. עד פירוקה בשנת 1957 ומסירת רוב אדמותיה למדינת ישראל, השקיעה פיק"א את רוב משאביה בעשרים ותשעה היישובים החקלאיים שהיו בבעלותה או בניהולה, וכן תמכה בהקמת מפעלי תעשייה.
     על אף הסיוע הרב שהגיש ליישוב היהודי החדש בארץ ישראל – מעריכים כי עד מותו עמד הסיוע הזה על סכום של 5.6 מיליון ליס"ט, שהיו סכום עצום בימים ההם – הסתייג רוטשילד מתנועת חיבת ציון הן בגלל החשש שעלייה גדולה לארץ תעורר את איבת השלטונות והן משום שלא האמין בהצלחתה. בראשית פעילותו המדינית של הרצל הוא נפגש איתו, אבל הסתייג גם מהציונות המדינית שלו ולא עזר לו. רק בימי מלחמת העולם הראשונה התקרב רוטשילד לתנועה הציונית, וב1929 הוא נבחר ליושב ראש כבוד של הסוכנות היהודית.
     הברון אדמונד דה רוטשילד נפטר בפריז ב-1934 ונקבר בבית הקברות פר לשז בעיר. בשנת 1954 הועלו עצמותיו ועצמות אשתו עדה למדינת ישראל ונקברו ברמת הנדיב, ליד זכרון יעקב. על שמו של הברון רוטשילד נקראים היישוב בנימינה, שהוקם ב-1922 בעזרתו, וכן בקעת הנדיב בגבול השרון ומישור חוף הכרמל ופארק רמת הנדיב בכרמל (בעבר נקרא על שמו גם היישוב גבעת בנימין, שהוקם בתחילת המאה העשרים מצפון לבנימינה וננטש במהלך מלחמת העולם הראשונה). על שם קרוביו נקראים היישובים בת שלמה (על שם דודו שלמה סלומון), גבעת עדה (על שם אשתו עדה אדלאיד), זכרון יעקב (על שם אביו ג'יימס יעקב), כפר הנוער מאיר שפיה (על שם מייסד שושלת רוטשילד, מאיר אנשל רוטשילד) ומזכרת בתיה (על שם אמו בתיה בטי).