ציר זמן

1881

"סופות בנגב": פרעות ביהודי רוסיה בעקבות רצח הצאר אלכסנדר השני. בעקבות הפרעות מוקמות אגודות ראשונות של חובבי ציון, ומתחיל גל הגירה עצום של יהודים מרוסיה למערב אירופה ולארצות הברית. קילוח דק מההגירה מגיע לארץ ישראל.

1881

בתחילת שנות השמונים של המאה ה-19, בהיותו סטודנט למשפטים באוניברסיטת וינה, נקלע תיאודור הרצל לסערת נפש בגלל גילויי אנטישמיות שהוא נתקל בהם וספרים אנטישמיים שהוא קורא, ואף פורש בגלל גילויי האנטישמיות האלה מחברותו באגודת סטודנטים גרמנית.

1882

בריטניה משתלטת על מצרים;

ראשית העלייה הראשונה. ייסוד ראשון לציון וזיכרון יעקב. יהודה ליב פינסקר מפרסם את "אוטואמנציפציה".

1883

הברון אדמונד דה רוטשילד מתחיל לסייע למושבות בארץ ישראל.

1884

קונגרס ברלין מחלק את יבשת אפריקה בין המעצמות הקולוניאליות; נציגי חובבי ציון מתכנסים בקָטוֹביץ ומקימים מסגרת-גג לאגודות שלהם.

1884

בתום לימודיו ב-1884 נעשה הרצל מתמחה בבית משפט מחוזי. אבל כעבור כשנה הוא מחליט שלא לעסוק עוד בעריכת דין, ומתמסר לכתיבה עיתונאית וספרותית.

1885

המהנדס הגרמני קרל בֶּנץ בונה את המכונית הראשונה שמונעת במנוע בעירה פנימית;

המורה והבלשן אליעזר בן יהודה מקים בירושלים את העיתון "הצבי" ומשתמש בו להפצת רעיונותיו בדבר הפיכת העברית לשפה המשותפת של יהודי ארץ ישראל.

1886

הרוקח האמריקאי ג'ון פֶּמבֶּרטוֹן מייצר משקה חדש ושמו קוקה קולה;

הצרפתי אדואר דרימון מפרסם את החיבור האנטישמי "צרפת היהודית".

1887

הקמת נווה צדק, השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות יפו.

1888

וילהלם השני מוכתר לקיסר גרמניה.

1889

הקמת מגדל אייפל בפריז;

אחד העם מפרסם את המאמר "לא זו הדרך".

1890

הסופר היהודי-אוסטרי נתן בירנבאום טובע את המונח "ציונות".

1891

הברון הירש מקים את חברת יק"א.

1891

הרצל נענה להצעת עורכי העיתון הווינאי "נוֹיֶה פרָיֶה פּרֵסֶה" ונעשה כתב העיתון בפריז.

1892

נחנכת מסילת ברזל בין יפו לירושלים.

 31 לאוגוסט – 1892 

 הרצל מפרסם מאמר שכותרתו "אנטישמים צרפתים", ובו הוא תוהה לראשונה בכתב ובפומבי על טעמיה של שנאת ישראל.

1893

ניו זילנד היא המדינה הראשונה שמעניקה זכות בחירה לנשים.

1894

הקצין היהודי-צרפתי אלפרד דרייפוס מורשע בריגול ונידון למאסר עולם
באי השדים.

1894

גילויי האנטישמיות שהוא עֵד להם בבירת צרפת – ובהם אלה שהופיעו בעקבות שערוריית פנמה שפרצה ב-1892 ובעקבות משפט דרייפוס ב-1894– מביאים את הרצל לעסוק יותר בשאלה היהודית. הוא מגיע למסקנה שהאמנסיפציה נכשלה וכי שנאת היהודים אינה עתידה לחלוף, ומתחיל לחפש פתרונות חדשים לבעיה. הוא גם מנסה להעלות את הנושא היהודי לוויכוח פומבי באמצעות מחזה חדש ושמו "הגטו החדש".

1895

הפיזיקאי הגרמני וילהלם רנטגן מגלה את קרני הרנטגן;

הקרנה בפריז של עשרה סרטונים שצילמו האחים לומייר מציינת את הולדת הקולנוע.

1895

במהלך 1895 מתגבש בהרצל הרעיון בדבר פתרון פוליטי לשאלת היהודים: הגירה המונית מאורגנת של יהודים לטריטוריה מתאימה והקמת מדינה יהודית ריבונית בה. לראש התנועה שתקדם את הפתרון הזה הוא מועיד את עצמו.

16 ליוני – 1895

"הייתי אדיש ליהדותי. היא הייתה מתחת לסף הכרתי. אבל כשם שהאנטישמיות דחפה בלחצה את היהודים החלשים, מוגי הלב והשאפתנים אל זרועות הנצרות, כך העלתה מתוכי בעצמה את יהדותי אל פני השטח ".

כך כתב הרצל ביומנו 

1896

נכשל ניסיון של איטליה לכבוש את אתיופיה;

באתונה נערכת האולימפיאדה הראשונה של התקופה המודרנית.

17 לינואר – 1896

ב-17 בינואר 1896 הרצל מפרסם בעיתון היהודי-לונדוני "ג'ואיש כרוניקל" את המאמר "פתרון לשאלה היהודית". זוהי תמציתו של החיבור "דער יודנשטאט" (או "מדינת היהודים") שכתב הרצל ופורסם במלואו בפברואר 1896. החיבור, שבו ניסח הרצל את רעיונותיו בדבר הקמת מדינת יהודים, עשה גלים בכל פזורות העם היהודי, וכבר בחייו של הרצל יצאו לאור 17 מהדורות ממנו.

18 ליולי – 1896

במהלך 1895 ו-1896 הרצל נפגש עם אישים יהודים ולא-יהודים בניסיון לגייס את תמיכתם ברעיון שלו. עם האישים האלה נמנים הברון מוריס הירש, פרידריך הראשון הארכידוכס של באדן, הבנקאי הווינאי אדולף דסאואר, ההוגה והסופר מקס נורדאו, עורך הדין מקס בודנהיימר, סוחר העצים דוד וולפסון, הסופר ישראל זנגוויל ונציג האפיפיור בווינה הנונציוס אליארדי. ראשון הלא-יהודים שתומך בו הוא ויליאם הכלר, הכומר האנגליקני של שגרירות בריטניה בווינה, שפרסם ב-1893 את הקונטרס "שיבת היהודים לארץ ישראל על פי הנבואה".

מאי – 1896

אם גם בשנה הבאה אתקדם כפי שהתקדמתי עד עתה, [אכן] בשנה הבאה נהיה בירושלים!" ועוד: "רואים ביוזמתי עניין אוטופי… פנטזיה… המוציא לאור של עיתוני אמר שזה טירוף. העיתונאים כולם צוחקים על זה… [אבל] בעוד שנה ילקק האספסוף הזה את מגפיי".

 הרצל כותב ביומנו

מאי – 1896

"אינו רוצה לדעת דבר וחצי דבר על העניין… מעשיי נחשבים בעיניו מסוכנים כי הם יכולים לעורר ספקות בנוגע לפטריוטיות של היהודים [במקומות מושבם], וגם מזיקים, כלומר מזיקים למושבות שלו בארץ ישראל" .

הרצל כותב על הברון רוטשילד

15 ליוני – 1896

הרצל יוצא עם פיליפ מיכאל דה נבלינסקי (דיפלומט אוסטרי-פולני ושתדלן-להשכיר שבו הסתייע) למסע של שבועיים באימפריה העות'מאנית, שבמהלכו הם נפגשים עם בכירים ומקורבים לסולטן. בפעם הראשונה בתקופה המודרנית יהודי מציע למעצמה לנהל משא ומתן בשם עמו על שיבתם של היהודים למולדתם ההיסטורית ועל ההכרה בזכותם עליה. הוא מעלה את בעיית היהודים על סדר היום של האימפריה ששולטת בארץ ישראל ונוטע בקרב אישים מקורבים ביותר לסולטן רעיונות שהיו יכולים לסייע להם לחלץ את הממלכה ממצוקותיה.

18 ליולי – 1896

נקבעת סוף-סוף פגישה של הרצל עם הברון אדמונד דה רוטשילד.נקבעת סוף-סוף פגישה של הרצל עם הברון אדמונד דה רוטשילד.
בסוף הפגישה שואל רוטשילד: "ומה אתה מבקש ממני?" הרצל אינו מאבד את עשתונותיו. "סליחה, לא הבנת אותי", הוא אומר. "איני מבקש ממך דבר. אני רק מזמין אותך להודיע על הצטרפותך [לרעיון] על תנאי".
למגינת לבו של הרצל, רוטשילד אינו היחיד שדוחה את ההזמנה הזאת. גם שני אנשי סודו של הברון שהשתתפו בפגישה – המשפטן נַרסיס לוֶון, ממייסדי חברת כל ישראל חברים (כי"ח), ואמיל מאירסון, עורך סוכנות הידיעות האוואס – מעניקים את מלוא תמיכתם לבעל המאה.

ספטמבר – 1896

כשני מנייני חברים, שעומדים לצדו של הרצל ונועדים עמו בכל מוצאי יום שלישי בשבוע בקפה "לובר" בווינה, הם עתה מסגרת מגובשת שהרצל הוא מנהיגה. עם החבורה, שרוב אנשיה עתידים לשמש עמודי תווך של התנועה הציונית, נמנים הרופא מוריץ טוביאס שנירר, עורך הדין עוזר קוקש, מהנדס החשמל יוהן קרמנצקי (לימים ממייסדי קרן קיימת לישראל), המרצה לספרות אנגלית לאון קלנר ואיש הכספים (וקרוב המשפחה) ליאופולד פאול לבל.

7 לנובמבר – 1896

הרצל נואם לפני חברי האגודה האוסטרית-יהודית. במהלך הנאום הוא מדבר על "עוד עניין שהוא חשוב לעתיד: בכל המקומות שיהודים גרים בהם תיווסד קרן לאומית על בסיס של איסוף כספים, תרומות קטנות וכו'. הקרן תישאר בכל מקום בהנהלת התורמים או המבטיחים תרומה על תנאי. למרכז יודיעו רק על מצב הקופה. כך יֵדע המרכז אילו אמצעים אפשר להביא בחשבון בשער המימוש, וכך לא נהיה תלויים עוד בחסדי הבנקים הגדולים".

1897

בווילנה נערכת ועידת היסוד של מפלגת הבּוּנד היהודית-סוציאליסטית; הכימאי הגרמני פליקס הופמן ממציא את הסמים שקיבלו לימים את השמות המסחריים אַספּירין והֵרוֹאין.

ינואר – 1897

הרצל מתחיל לטפל בכינוס "קונגרס של ציונים". "אסיפה לאומית" הוא מכנה אותו. הוא מאמין כי זה יוביל "מן הבהמיות דרך הלאומיות שלנו אל האנושיות". רוצה לומר, מעם סגולה תצא תורה לכל העמים.

2 ביוני – 1897

הרצל מתחיל להוציא את השבועון "די וֶלט" ("העולם"), שנועד להפיץ את רעיונותיו בקרב היהודים.

29 לאוגוסט – 1897

נפתח בעיר בָּזֶל בשווייץ הקונגרס הציוני הראשון – אירוע שמציין את ראשיתה של הציונות כתנועה פוליטית אפקטיבית. הקונגרס נועד לאחד את כל הכוחות הציוניים, ומשתתפים בו כמאתיים נציגים מ-16 מדינות. בנאומו במושב הפתיחה של הקונגרס הרצל מכריז: "רוצים אנו להניח את אבן הפינה לבית אשר בבוא היום ישכון בו העם היהודי…"

3 לספטמבר – 1897

בתוך שלושה ימים הצליח הקונגרס לכונן את התנועה הציונית, לקבוע מוסדות ולגבש את תוכנית הפעולה שלהם בין קונגרס לקונגרס. בין השאר, נקבע כי הקונגרס ישוב ויתכנס מדי שנה בשנה וישמש הגוף העליון של התנועה הציונית, וכל מאה חברים בתנועה יהיו זכאים לשגר אליו ציר אחד. ניהול הפעולה השוטפת בין קונגרס לקונגרס הוטל על ועד פועל מצומצם של חמישה חברים תושבי וינה, בראשותו של הרצל. לצדו הוקם ועד פועל מורחב של חמישה-עשר חברים.

3 בספטמבר

"בבזל ייסדתי את מדינת היהודים. אם אומר זאת היום בקול, יענה לי צחוק כללי. אולי בעוד חמש שנים, בוודאי בעוד חמישים שנה, יודו בכך כולם…"

הרצל כותב על הברון רוטשילד

16 לאוגוסט – 1897

מימון היה סעיף מרכזי בתכתובות שקדמו לכינוס הקונגרס, וכמובן גם לאחר מכן. איש לא העלה על דעתו שאפשר להקים מולדת בלא תשתית כספית, ולכן נקבע בקונגרס הציוני הראשון הצורך בהקמת בנק ציוני. אגב, שמו המקובל של הבנק, "אוצר התיישבות היהודים", נקבע רשמית רק ב-16 באוגוסט 1937, שנים רבות לאחר הקמתו.

19 בנובמבר – 1897

הרצל מפרסם ב"די ולט" את מגילת היסוד של הבנק הקולוניאלי היהודי (לימים "אוצר התיישבות היהודים"):
"התנועה זקוקה למכשיר כספי בעל יעילות וטוהר מספיקים. התנועה הלאומית חייבת להשתחרר מחסדם של הנדבנים ולהגיע לאי-תלות במוסדות הצדקה הנדיבים, ויהיו הללו גדולים כמה שיהיו. עם זה, יש להחזיק בלא רתיעה בעיקרון שלפיו לא יהיו שום קשר ושייכות בין מהלך העניינים המדיני ובין העסקי. למטרות אלו צריך לשמש הבנק הקולוניאלי היהודי שהקונגרס רוצה בו".

1898

תקרית פשודה באפריקה;

מלחמת ספרד-ארצות הברית מסתיימת בכיבוש קובה, פוארטו ריקו והפיליפינים בידי האמריקאים.

7 למאי – 1898

הרצל מדווח לרב משה גאסטר בלונדון:
"החלטנו להתחיל בהחתמת הבנק בתבנית עממית. כאשר בעלי הממון הגדולים מהססים, מראש אנו קוראים ומעלים את בעלי הארנקים הקטנים… " הרצל עצמו רכש אלף מניות על שמו ועוד אלף מניות על שם שלושת ילדיו – כרשום בתעודת הקצאה מס' 6851.

31-28 באוגוסט  – 1898

מתכנס בבזל הקונגרס הציוני השני, ומחליט בין השאר להקים את "אוצר התיישבות היהודים". עיקר עניינו של הרצל בדיוני הקונגרס מתמקד בבנק ובדרכים להקמתו. הוא מבטיח כי "אוצר התיישבות היהודים" "יקום בעוד זמן קצר, לפי התוכנית, ויהיה לעובדה". למרות הייאוש שביטא ביומנו בעקבות פגישה עם אנשי עסקים, הוא אומר בקונגרס כי אפשר "להניח שהבנק יתחיל בפעולותיו העסקיות עוד בשנה הזאת".
"תשואות סוערות ומחיאות כפיים", נרשם בפרוטוקול, "הצירים קמים". שמותיהם של חברי ועדת "אוצר התיישבות היהודים" הוקראו, ונקבע כי הוועד הפועל יפקח על "אוצר התיישבות היהודים".

 3 לאוקטובר – 1898

מתכנסת במלון "ברלינגטון" בלונדון ועדת "אוצר התיישבות היהודים" כדי לדון בהקמתו המיידית של "בית האוצר" היהודי. למרות ההתנגדות, הרצל עומד על דעתו. "עמדתי על כך בתוקף: הבנק חייב לקום עכשיו", כתב.

אוקטובר – 1898

הרצל נוסע בראש משלחת קטנה לארץ ישראל כדי להיפגש עם וילהלם השני, קיסר גרמניה, בעת ביקורו של הקיסר בארץ. הוא נפגש עם הקיסר פעמיים (במקווה ישראל ובירושלים), אבל אינו מצליח לשכנע אותו לתמוך בתוכניתו.

1899

ראשית מלחמת הבּוּרים בדרום אפריקה.

2 לינואר – 1899

הרצל מדווח ל"כמה ציונים נכבדים" כי החלו המהלכים לרישום של "אוצר התיישבות היהודים" בלונדון. בקופה הציונית אין כסף למימון הרישום, ולכן מוחלט להקים למטרה זו קרן ערבות ולקבץ בה 10,000 ליס"ט מכספיהם של "הציונים הנכבדים". הסכום הזה, מסכימים המעורבים, לא ייחשב תרומה אלא הלוואה, וזו תוחזר בעתיד מרווחי "אוצר התיישבות היהודים".

24-29 לינואר – 1899

 מתכנס בווינה הוועד הפועל הגדול של ההסתדרות הציונית. בסיומם של הדיונים מאושרים מסמכי הקמתו של "אוצר התיישבות היהודים", אך כדברי הרצל, לא לפני ש"התקנות והפרוספקטים של הבנק נידונו באורח פרוע ונאמרו דברים בטלים" .

16 בפברואר – 1899

"הואיל וענייננו זקוק לבנק, והואיל ואין בנקאים לרשותנו, מן ההכרח הוא ליצור בנק. זה דבר פשוט והגיוני"

הרצל כותב למתנגדים להקמת הבנק

20 למרץ – 1899

הרצל נושם לרווחה. לרשם חברות המניות בלונדון ג'"ס פרסל משולמים דמי הרשמה בסך 2,050 ליס"ט, והבנק נרשם כחוק כחברת מניות. רשם החברות מקבל לידיו שלושה מסמכים: התזכיר (31 סעיפים), הוא חוקת היסוד של "אוצר התיישבות היהודים"; התקנות (154 סעיפים), שעל פיהן ינוהל "אוצר התיישבות היהודים"; והפרוספקט (התשקיף), המציג לציבור שיקוף מקיף של מהות "אוצר התיישבות היהודים" ושל מטרותיו.

20 למרץ – 1899

כדי לאפשר את השתתפות כל שכבות העם היהודי בהקמת הבנק, נקבע כי יונפקו שני מיליון מניות בסך ליס"ט אחת למניה.

29 למרץ – 1899

יום ההחתמה הראשון על מניות "אוצר התיישבות היהודים".
"אני שרוי עכשיו במצב רוח כגון זה שבו פאוסט מוכן לחתום על כל הסכם עם השטן", כותב הרצל. "מי שיבטיח לי היום את הצלחת ההחתמה, אתן לו ברצון בתמורה שנה מחיי" . אבל קצב קניית המניות אינו מניח את הדעת, וגובר החשש ש"אוצר התיישבות היהודים" לא יקום. האמצעים לשכנע יהודים לקנות מניות כוללים אסיפות, כרוזים וגם שיחות אישיות.

28 באפריל – 1899

יום סיום רכישת המניות, הרצל קובע כי המשימה הראשונה הושגה. "עברו את מינימום ההחתמה הנדרש".

מאי – 1899

מחליטים מנהלי "אוצר התיישבות היהודים" להמשיך במכירה בלי הגבלת זמן.

30 ליוני – 1899

נודע כי נחתמה רכישתן של 250,008 מניות – שמונה מניות יותר מהמספר הדרוש.

15 לאוגוסט – 1899

במושב הפתיחה של הקונגרס הציוני השלישי, הרצל מכריז בחגיגיות: "היום אנו מוסרים את המפעל לידי הקונגרס, לאחר שהבטחנו לו את הפיקוח המלא על ניהול הבנק". הקונגרס, מבטיח הרצל, ישית את מרותו על "אוצר התיישבות היהודים" באמצעות נציגיו הנבחרים בכל שנה.

17 לאוגוסט – 1899

מאשר הקונגרס חלוקה של מניות יסוד של הבנק לשבעת המנהלים שלו. "הוועד הפועל", מסביר הרצל, "הבטיח לאנשים מספר שקנו לעצמם זכות בייסודו של הבנק מניית יסוד לכל אחד, כמובן בתנאי שהקונגרס ייתן את הסכמתו לכך… אלה הם שבעת המנהלים של הבנק, המייסדים האמיתיים".
     במהלך הקונגרס, על רקע מאמציו הבלתי נלאים לקבל מהשלטון העות'מאני את הצ'רטר המיוחל על ארץ ישראל, הרצל שב ומדגיש את חובת הנאמנות לסולטן ואת הצורך להימנע מעלייה בהתגנבות לארץ ישראל, משום שזו חותרת תחת סדרי השלטון באימפריה העות'מאנית ומגבירה את החשדנות כלפי התנועה הציונית.

1900

הברון רוטשילד מעביר את ניהול מושבותיו לחברת יק"א;

ייסוד מפלגת הלייבור בבריטניה.

פברואר – 1900

מגיעות להרצל "הודעות חתומות והודעות בעילום שם" על אי-סדרים בבנק. "אני מודאג מאוד", הוא מציין. "עתיד תנועתנו ויוקרתי האישית מונחים על כף המאזניים".

15 בפברואר – 1900

הרצל נועד עם ראש ממשלת אוסטריה, ארנסט פון קרבר, ומסביר כי "אוצר התיישבות היהודים" הוא "הגוף המשפטי הנחוץ כדי להשיג צ'רטר… [ש]יאפשר להקל את גורלם של הפרולטרים היהודים החיים בתנאי מצוקה קשים במדינות רבות".

4 במאי – 1900

 מפרסם "די ולט" סקירה ארוכה על "אוצר התיישבות היהודים". הסקירה כוללת הודעה על התפטרותו של יעקובוס קאן, ממייסדי הבנק, ועל הסיבות לה.

ביוני – 1900

בעקבות משבר כלכלי מתחילה בריחה של יהודים מרומניה מערבה. בין הבורחים יש גם מי שנושאים את עיניהם אל הרצל, המנהיג החדש של העם היהודי שעיתונים רבים כתבו עליו ועל תנועת הגאולה שהקים. זהו הרגע שהרצל מבין כי הוא חסר יכולת. הוא אינו יכול לסייע לנמלטים ששיגרו לו מברקים ובהם בקשה שיחוש להצילם. ב-19 ביוני הוא כותב: "אין בידי אמצעים בשביל המסכנים הללו… אינני יכול לסייע להם כאן".

19 ביוני – 1900

"בידי אין אמצעים בשביל המסכנים הללו… אינני יכול לסייע להם כאן"

כתב הרצל 

13 באוגוסט – 1900

נפתח בלונדון הקונגרס הציוני הרביעי. זהו הקונגרס הציוני הראשון שאינו נערך בבזל, והוא הגדול עד כה בקונגרסים הציוניים (חמש מאות צירים). בפי הרצל אין בשורות מדיניות חדשות, ולמרות ציפיותיו, לא ניכרת תפנית של ממש ביחסי ההסתדרות הציונית עם בריטניה.

15 באוקטובר – 1900

על רקע ההכרזה על כוונת העות'מאנים לבנות מסילת ברזל באורך 1,290 קילומטרים מדמשק למכה ולג'דה, מקבל הרצל פנייה מאדוארד קרספי, שליחו של מחמט נורי ביי לתפקידים מיוחדים. זה מדווח לו על פי הנחיית נורי ביי, המזכיר הכללי של משרד החוץ העות'מאני, כי הממשלה העות'מאנית זקוקה בדחיפות לסכום של 800-700 אלף ליס"ט, וכי היא מתחייבת לשלם על הסכום הזה ריבית של 6.5-6 אחוזים ומוכנה לערוב להחזרתו בהכנסותיה ממכס.

סוף דצמבר – 1900

מפרסם העיתון "פוליטישה קורספונדנס" ידיעה, ולפיה הממשל העות'מאני אוסר את כניסתם של מהגרים יהודים לארץ ישראל, ואפילו מתכוון להגביל את ביקוריהם בארץ לזמנים קצובים. בו-בזמן מתפרסמות תקנות שנועדו למנוע מהיהודים לקנות קרקעות בארץ. הרצל רואה בהן ניסיון של הממשלה להשיג כסף מיהודים בתנאים טובים יותר.

1901

מות ויקטוריה, מלכת בריטניה;

הממציא האיטלקי ג'וליילמו מרקוני, "אבי התקשורת האלחוטית", מצליח לשדר סימני מוֹרס מאנגליה לניוּ פַאוּנדלֶנד.

10 בינואר – 1901

הרצל פונה אל לורד נתנאל מאיר דה רוטשילד, ראש הענף הבריטי של המשפחה, ומציע לו להפקיד כספים בבנק שלו תמורת ריבית.
מזכיר הבנק מסביר ללורד מהי התנועה הציונית: "מדובר בתנועה שמטרתה לתמוך באורח פיזי, רוחני ומוסרי ביהודים סובלים בעולם כולו, ולהכשיר אותם לחיי שגרה כבני אדם ויהודים בארץ ישראל [ובסוריה], שבה יפעלו המנהיגים הציונים לכינון בית לאומי מעוגן במשפט העמים". הלורד משיב על כך, כי "לא תקבלו את מבוקשכם בארץ ישראל". ובכל הנוגע להשקעות, הוא מציע להעדיף את בריטניה וגרמניה על פני רוסיה.

23 בינואר – 1901

כותב הרצל בחוזר אל חברי מועצת המייסדים ומועצת המנהלים של "אוצר התיישבות היהודים", כי עד סוף 1900 התקבלו בבנק רק כ-186,000 ליס"ט.

13 בפברואר – 1901

לאחר שהברון אדמונד דה רוטשילד מסרב לעזור לתנועה הציונית, כותב הרצל: "עכשיו זה נגמר".

20 במרס – 1901

הרצל נפגש לראשונה עם זלמן דוד לבונטין, בנקאי מצליח וחובב ציון. בעקבות הפגישה הוא מציע לו את ניהול "אוצר התיישבות היהודים" .

באפריל – 1901

בראשית אפריל לבונטין מתחיל לכהן בתפקיד המנהל הכללי
של "אוצר התיישבות היהודים".

19 באפריל – 1901

מגיש לבונטין דוח ראשון. הדוח מציין כי רוב בעלי המניות של הבנק עניים, ואילו בני המעמד המבוסס אינם רואים בבנק מכשיר פיננסי. הוא קובע גם כי הוצאות הבנק גבוהות מאוד, ולכן הוא מציע להפסיק את כל הפעילות ההסברתית העולה הון רב ואינה מניבה את התוצאות המבוקשות. "אוצר התיישבות היהודים", הוא קובע, זקוק להנהלה שתטפל בענייניו השוטפים, ועל מועצת המנהלים להתמקד אך ורק בקביעתה של מדיניות-על. לבונטין מבקש תחילה להביא להשלמת גיוס 250,000 ליס"ט, שבלעדיה אי אפשר להתחיל בהפעלתו של הבנק. 31 במאי 1901 נקבע למועד האחרון לתשלום יתרת חובותיהם של רוכשי המניות, שאם לא כן יאבדו את זכאותם למניות.

18 במאי – 1901

בינתיים ממשיך הרצל בפעילותו המדינית. ב-18 במאי, בתום פגישה עם הסולטן, הוא כותב ביומנו: "ביקשתי הכרזה לטובת היהודים, וזאת במועד שעוד אצביע עליו. חשבתי על הקונגרס [הציוני]".

15 ביוני – 1901

הרצל משגר מכתב לסולטן ובו הוא מזכיר בפעם הראשונה במפורש, ובמכתב רשמי, את הזיקה הישירה בין הצעותיו הכספיות לעות'מאנים ובין הצ'רטר על ארץ ישראל.

17 באוגוסט – 1901

מדווח דוד וולפסון לאסיפה הכללית השנייה של בעלי המניות שכונסה בלונדון, כי קשיי הקמתו של "אוצר התיישבות היהודים" היו גדולים מהצפוי.

12-9 באוקטובר – 1901

מתכנס בווינה הוועד הפועל הציוני הגדול. בה-בעת מתכנסים בכירי "אוצר התיישבות היהודים". הרצל מדווח בקצרה על ביקורו בטורקיה ומסביר את הצורך הדחוף בגיוס כסף להשגת הצ'רטר כדי שזה יהיה זמין בשעת הצורך.

30-26 בדצמבר – 1901

 מתכנס בבזל הקונגרס הציוני החמישי. בין השאר, מוכרז בו על ייסוד "קרן קיימת לישראל", שתנוהל בידי ההסתדרות הציונית, ואשר תפקידה יהיה לרכוש קרקעות להתיישבות יהודית בארץ ישראל. באסיפה הכללית של "אוצר התיישבות היהודים" מוחלט להסמיך את מועצת המנהלים להעמיד לרשות הוועד הפועל סכום של 4,500 ליס"ט "לשם החשת צעדים המכוונים להשגת זיכיונות בשביל הבנק" – לאמור, תשלומים שנדרשו להסדרת הפגישה של הרצל עם הסולטן העות'מאני.

1902

בריטניה מנצחת במלחמת הבּוּרים.

4 בפברואר – 1902

הרצל מוזעק לארמון הסולטן להמשך הדיון ברעיונותיו. זוהי הפעם הראשונה שהרצל בא למקום בעקבות הזמנה רשמית. הרצל שומע שהחברה העות'מאנית-היהודית שהוא מציע להקים תהיה רשאית ליישב יהודים שיקבלו אזרחות עות'מאנית במסופוטמיה, בסוריה, באנטוליה ואולי גם במקומות אחרים, אך לא בארץ ישראל. "סירבתי בו במקום", הוא כותב. בעצת יועציו של הסולטן, הוא מניח כעת לנושא הצ'רטר ומציע שירותים פיננסיים לממלכה.

27 בפברואר – 1902

מוקמת בלונדון "חברת אנגלו-פלשתינה" (לימים: בנק אנגלו-פלשתינה) כחברת-בת של "אוצר התיישבות היהודים". החברה, המוכרת יותר בשמות אפ"ק ובנק אפ"ק, נועדה לפעול ברוח חזונו של הרצל לקידום המפעל הציוני. נראה כי בגלל הדרישות של הרשויות הבריטיות מבנקים מסחריים נעדרה המילה "בנק" משם החברה ומרשימת המטרות שלה, שהיו "פיתוח וטיפוח יוזמה עסקית בתעשייה, בבנייה, בחקלאות, בתשתיות ועוד".

12 באפריל – 1902

מאשר הוועד המפקח על "אוצר התיישבות היהודים" (הוועד הפועל הציוני המצומצם) את ייסוד אפ"ק ואת תקנונו. התקנון מגדיר שלושה גופי ניהול: אסיפת בעלי המניות, מועצת מנהלים ומִנהלה עסקית. הכוונה הברורה היא להשאיר את השליטה המלאה בידי "אוצר התיישבות היהודים", ועל ידי כך להבטיח את אופיין הציוני של פעילויות אפ"ק. לבונטין טוען כי בזכות אפ"ק הושלם ההון הדרוש להפעלת "אוצר התיישבות היהודים": "אוצר התיישבות היהודים" קנה מניות של אפ"ק ב-39,000 ליס"ט, ואפ"ק רכש מניות ב"אוצר התיישבות היהודים" ב-30,000 ליס"ט – הסכום שהיה חסר לדברי לבונטין כדי להביא לפתיחת "אוצר התיישבות היהודים". לבונטין כותב: "נוסדה על פי הצעתי חברה מיוחדת בע"מ בשם אנגלו-פלשתינה קומפני [להלן אפ"ק], שתחתום על המניות החסרות ושתלך לארץ ישראל להתעסק בעבודות יישוביות".

13 ביולי – 1902

הרצל מדווח ל"אוצר התיישבות היהודים" כי "בעת ביקורו של לבונטין בווינה נידונו יחסי הגומלין בין 'אוצר התיישבות היהודים' לאפ"ק. סוכם כי 'אוצר התיישבות היהודים', המחזיק ברוב מניות אפ"ק, יעביר לו הוראות פעולה. אפ"ק לא יבצע שום פעולה ולא יוציא כספים בלי לקבל את אישורו של 'אוצר התיישבות היהודים'". כן נקבע כי מנהלי "אוצר התיישבות היהודים" ימנו את חברי מועצת המנהלים של אפ"ק וינווטו את מתן הכספים לגוף הזה אם כהלוואות ואם בצורת מניות.

יולי – 1902

הרצל נקרא לשוב לקושטא. הסולטן מקווה שהרצל יעלה הצעות טובות יותר מאלה שהציג שר האוצר הצרפתי, פייר-מוריס רוביה, לפתרון בעיית החוב המעיקה על האימפריה העות'מאנית.
בסופו של דבר, ובלי שניתנה לו ההזדמנות להיפגש עם הסולטן, מועבר לידי הרצל הסיכום הזה: היהודים יוכלו להתיישב באימפריה העות'מאנית (אבל לא במקובץ), לקבל נתינות עות'מאנית ולשרת בצבא. אך הצעתו של רוביה תיענה בחיוב, שאם לא כן עלולה האימפריה להפסיד את כל האשראי שיש לה.

אוקטובר – 1902

לאחר כישלון המשא ומתן עם העות'מאנים הרצל פונה לבריטניה בניסיון לקבל ממנה אזור התיישבות ליד ארץ ישראל. באוקטובר הוא נפגש בפעם הראשונה עם שר המושבות הבריטי ג'וזף צ'מברליין ומנסה לשכנע אותו להקצות שטח להקמת בית לאומי ליהודים בקפריסין או בצפון חצי האי סיני.

אוקטובר – 1902

בשלהי אוקטובר, בוועידה הציונית השנתית שנערכת בווינה, הרצל מודיע כי המשא ומתן עם האימפריה העות'מאנית נקלע למבוי סתום ו"נכשל לפי שעה". הרעיון להשיג צ'רטר מהעות'מאנים נגוז. עכשיו ברור כי הסיכויים להקים מדינה יהודית בארץ ישראל בחסות הסולטן קלושים ביותר.

31 באוקטובר – 1902

ולפסון ולבונטין מדווחים באסיפה הכללית החמישית של בעלי המניות של "אוצר ההתיישבות היהודית" כי התוצאות העסקיות של הבנק בשנה השוטפת היו משביעות רצון, "אם כי אינן מבריקות".

1902

במהלך השנה העמוסה הזאת הרצל מוצא זמן לעסוק גם בכתיבה ומפרסם את הרומן האוטופי "אַלטנוֹילַנד", המתאר את המדינה היהודית העתידית. בפתח הרומן מופיעה אמרתו המפורסמת "אם תרצו אין זו אגדה".

1903

הטיסה הראשונה של האחים רייט בקיטי הוֹק מציינת את הולדת המטוס.

פברואר – 1903

במהלך המשא ומתן עם הבריטים, שולחת ההסתדרות הציונית משלחת של מומחים לחקור את התנאים באזור אל-עריש בצפון חצי האי סיני. המשלחת שבה לקהיר עם ממצאים מעודדים, אבל מושל מצרים לורד קרוֹמֶר מסתייג מהתוכנית, וכך גם שר החוץ של מצרים בוטרוס ע'אלי, והם מביאים לנסיגת בריטניה מהרעיון.

19 באפריל – 1903

נרצחים 49 יהודים, ועוד כ-600 נפצעים בפוגרום בעיר קישינב בתחום האימפריה הרוסית.

1903
שר המושבות הבריטי ג'וזף צ'מברליין מציע להרצל ליישב יהודים באזור ואסין גישו במזרח אפריקה הבריטית ("תוכנית אוגנדה"). ההצעה מועלית בסמוך לפרעות קישינב, כאשר הרצל מחפש פתרון מהיר למצוקת יהודי רוסיה, ולכן הוא מחליט לקדם את המשא ומתן עם בריטניה על ההצעה.

26 ביולי – 1903

במחצית השנייה של יוני בא לבונטין לארץ ישראל, ומיד מקבל מכתב מהרצל שמאיץ בו להתחיל בפעולות להקמת סניף של אפ"ק בארץ. הסניף הראשון של הבנק שכן בבניין של שלוש קומות ביפו, וטקס הפתיחה שלו נערך ב-26 ביולי 1903. על בניין זה, שמקומו יכירנו כיום ברחוב יפת מס' 13, נקבעה כעבור זמן טבלת זיכרון שבה נחרט: "בבית זה נפתח ב-כ' באב תרס"ג המשרד הראשון של חברת אנגלו-פלשתינה בע"מ (עתה, בנק לאומי לישראל בע"מ), חברת-בת של 'אוצר התיישבות היהודים' מייסודו של ד"ר תיאודור הרצל".

13 באוגוסט – 1903

נפגש הרצל עם שר הפנים הרוסי וייצ'סלב פלווה. במהלך הפגישה פלווה מודיע כי הצאר הורה למלא שלוש בקשות שהציג הרצל: "להשתדל באופן תקיף" אצל הסולטן להעניק צ'רטר להתיישבות יהודית בארץ ישראל; לממן מן המסים שהאזרחים היהודים משלמים את הגירתם; לאפשר פעילות של אגודות המשקפות את עמדות התנועה הציונית.

23 באוגוסט – 1903

בפתיחת הקונגרס הציוני השישי, ב-23 באוגוסט 1903, הרצל מעלה לסדר היום של הקונגרס את ההצעה הבריטית. אף על פי שהוא מדגיש שאוגנדה לא תהיה תחליף לארץ ישראל, ההצעה מעוררת התנגדות עזה. רוב התומכים בתוכנית באים ממערב אירופה, ואילו רוב המתנגדים הם חברי התנועה הציונית מרוסיה, שרואים בתוכנית משום התכחשות לרעיון הציוני ובגידה בארץ ישראל. נוכח ההתנגדות הזאת והאיום בפילוג התנועה, מועמדת להצבעה החלטה מתונה בדבר הקמת ועדה לטיפול בנושא ושיגור משלחת מומחים לאזור המוצע באפריקה. בסופו של דבר מתקבלת ההצעה, אבל גם ההצעה המתונה הזאת אינה מקובלת על מתנגדי התוכנית, ואף על פי שעם נעילת הקונגרס הרצל חוזר על מחויבותו לארץ ישראל, הקונגרס מסתיים באווירה קשה של משבר.

27 באוגוסט – 1903

בעת דיוני הקונגרס השישי ובעיצומו של "פולמוס אוגנדה", הרצל מכנס את מועצת המייסדים ואת מועצת המנהלים של "אוצר התיישבות היהודים" ומדווח על מאמציו לפתוח סניף ברוסיה.

28 באוגוסט – 1903

ביומו האחרון של הקונגרס, הרצל משתתף באסיפה הכללית השישית של "אוצר התיישבות היהודים", שמאשרת את המאזן לשנת 1902. כעבור יומיים, ב-30 באוגוסט, הוא משתתף בישיבה הראשונה של הוועד הפועל הציוני שנבחר בקונגרס ושל מועצת המייסדים, שמאשרת קניית אדמות בארץ ישראל מכספי קרן קיימת לישראל.

31 באוגוסט – 1903

ליד אגם בשווייץ, הרצל מדבר על תוכן נאומו הצפוי בקונגרס השביעי, "אם אזכה לחיות עד אז". הוא אומר כי עליו "לפרוש מן ההנהגה".

דצמבר – 1903

למרות תשישותו, בשלהי 1903 ובתחילת 1904 הרצל מנהל התכתבויות אינטנסיביות וקובע פגישות עם אישים שונים. לרשימת הנפגשים איתו נוספים שמות חדשים, ובהם ויטוריו אמנואלה השלישי מלך איטליה, שר החוץ האיטלקי טומסו טיטוני והאפיפיור פיוס העשירי.

1904

בריטניה וצרפת חותמות על חוזה "ההסכמה הלבבית";

ראשית מלחמת רוסיה-יפן; ראשית העלייה השנייה.

28 בינואר – 1904

מסמך גרמני רשמי מ-28 בינואר 1904 מבהיר שאין כל טעם במאמצים המדיניים של הרצל באפיק הגרמני: "אין בציונות משום אינטרס גרמני מובהק".

16 במאי – 1904

הרצל משגר תזכיר לאלכסנדר ריטר פון סוזָרה, ראש מחלקה במשרד החוץ האוסטרי-הונגרי, בלי לדעת כי זהו המסמך המדיני האחרון שיחבר בחייו. "באמצעות 'אוצר התיישבות היהודים' בלונדון", כתב, "אחד ממוסדותינו שהקמנו עוד לפני כמה שנים לקראת אפשרות כזאת, תיווסד חברת קרקעות בעלת הון מספיק".

3 ביולי – 1904

בשעה חמש אחר הצהריים, נפטר תיאודור הרצל. על קברו מתחייב נאמנו, דוד וולפסון: "אנו נשבעים בעקבותיך: אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני".

19 באוגוסט – 1904

מתכנסת האסיפה הכללית השביעית של בעלי המניות של "אוצר התיישבות היהודים". זהו הכינוס הראשון של האסיפה בלי הרצל.

1 באוקטובר – 1904

מקים וולפסון, יורשו של הרצל בנשיאות ההסתדרות הציונית, סניף של "אוצר התיישבות היהודים" בקושטא. הסניף, המשמש גם שלוחה של התנועה הציונית בבירת האימפריה העות'מאנית, נכנס לשותפות עם בית המסחר היהודי "מיטראני ושות"' העוסק בחלפנות ובבנקאות. מהשותפות הזאת צומח גוף שנקרא "אנגלו-לבנטין בנקינג קומפני בע"מ", ובקיצור אלב"ק.

1905

יפן מנצחת במלחמת רוסיה-יפן;

מהפכה ברוסיה;

אלברט איינשטיין מציג את תורת היחסות הפרטית.

1905

לאחר שדוד וולפסון נבחר לנשיא ההסתדרות הציונית במקום הרצל, נבחר ד"ר ניסן קצנלסון להחליפו בתפקיד יושב ראש מועצת המנהלים של "אוצר התיישבות היהודים" ושל אפ"ק, ויעקובוס קאן נבחר לסגנו.

27 ביולי – 1905

בקונגרס הציוני השביעי בבזל (שהוא גם הקונגרס הראשון בלי הרצל), נופלת ההכרעה ונסתם הגולל על "תוכנית אוגנדה": "הקונגרס הציוני השביעי מודיע", נאמר בהחלטה, "כי ההסתדרות הציונית עומדת איתנה על עקרון היסוד של תוכנית בזל, שלפיה שואפת הציונות ליצור לעם היהודי מקלט חוקי בארץ ישראל, והיא דוחה כל פעולת התיישבות מחוץ לארץ ישראל ולמדינות הסמוכות לה, בין שתוצע הצעה בכיוון זה כמטרה לעצמה ובין שכאמצעי להשגת המטרה". בעקבות ההחלטה הזאת מודיעים נחמן סירקין ותומכיו הסוציאליסטים על פרישתם מהקונגרס הציוני.

1 באוגוסט – 1905

לקראת סיום הקונגרס, מתכנסת אסיפה כללית של בעלי המניות של "אוצר התיישבות היהודים". בסדר היום נכלל שינוי בתקנון – הגבלת פעילותו של "אוצר התיישבות היהודים" לארץ ישראל וסביבתה (בניגוד לנוסח הקודם, שהקיף עולם ומלואו). לבאי האסיפה מדווח גם כי על פי החלטות הקונגרס, צפויות ל"אוצר התיישבות היהודים" משימות רבות, ובהן השקעה ניכרת בשתי חברות גרמניות שמטרתן פיתוח כלכלי של ארץ ישראל: "החברה הארצישראלית המסחרית" בהמבורג ו"החברה הגרמנית-הלבנטינית לגידול כותנה" בדרזדן.

29 באוגוסט – 1905

מתכנסת אסיפה כללית שלא מן המניין, שנועדה לאשר סופית את הנוסח המתוקן של התקנון. בגלל היעדרם של מחזיקי מניות היסוד, יש רוב לטריטוריאליסטים שוללי השינוי.

1906

הצאר ניקולאי השני מתחיל בדיכוי המהפכה ברוסיה.

18 בספטמבר – 1906

מתכנסת שוב אסיפה כללית שלא מן המניין ומאשרת את השינוי על פי ההחלטה שהתקבלה בקונגרס הציוני השביעי.

1907

הקמת ארגון השמירה בר גיורא;

ייסוד תנועת הצופים בבריטניה.

17 במרס – 1907

מגיש "אוצר התיישבות היהודים" עתירה משפטית. "אין שום יסוד הגיוני לשער כי קוני המניות בשביל 'אוצר התיישבות היהודים' ראו במראת נבואה איזו אוגנדיות… אילו רצה [הרצל] בכוונה להכניס אל תקנות 'אוצר התיישבות היהודים' את המילים 'ועוד מדינות אחרות'… אזי הגיד זאת בגלוי בקונגרסים". בית המשפט מקבל את הטיעון כי רוב בעלי המניות לא היו שותפים להחלטה, ומורה לקיים משאל בקרב כל בעלי המניות ברחבי העולם בעד או נגד השינוי.

14 באוגוסט – 1907

מתכנס הקונגרס הציוני השמיני. בסופו של דבר מחליטה מליאת הקונגרס ברוב של 130 נגד 102 צירים להעביר את ההכרעה לוועד הפועל הציוני המצומצם, הקשור גם במועצת המייסדים של "אוצר התיישבות היהודים", ולהטיל על המוסד הזה להבטיח כי "אוצר התיישבות היהודים" "לא יעסוק בענייני התיישבות בשום מדינה מלבד ארץ ישראל, סוריה והמדינות השכנות".

1908

מהפכת הטורקים הצעירים באימפריה העות'מאנית;

התעשיין האמריקאי הנרי פורד מציג את המכונית פורד מודל T.

28 בפברואר – 1908

בישיבה מיוחדת של הוועד הפועל הציוני המצומצם המפקח על "אוצר התיישבות היהודים", מוחלט לבקש חוות דעת מסכמת של ועדת שלושה משפטנים. בעקבות חוות הדעת מחליטה ההנהגה שאין מקום לחדול מההליכים המשפטיים, אבל במשאל בין-לאומי שנעשה בצו בית המשפט מכריעים רוב רוכשי המניות בעד השארת המונח "במדינות אחרות" מלבד ההתיישבות בארץ (וכן בסוריה, בחצי האי סיני ובקפריסין). השופט מחליט לדחות את עתירת "אוצר התיישבות היהודים", אבל התנועה הציונית מפרה את פסק הדין הלכה למעשה

12 באוגוסט – 1908

מחליטה האסיפה הכללית המיוחדת של בעלי המניות להתגבר על צו בית המשפט בדרך תקנונית: להוסיף סעיף (85 א) הקובע כי בלי להידרש לסעיפים האחרים של התקנון, לא יוכלו מועצת המייסדים, מועצת המנהלים או אחרים שיפעלו בשמן להחליט על התיישבות בשום מקום או על הגירה לשום מקום בעולם למעט ארץ ישראל, סוריה וחלקים אחרים הנתונים לשלטון הסולטן העות'מאני באסיה, והדגש הושם, כמובן, בארץ ישראל.
1908
המשפטן והסוציולוג ארתור רופין עולה לארץ ישראל. על פי החלטת הקונגרס הציוני השמיני הוא מקים ביפו את המשרד הארצישראלי, שנועד לכוון ולנהל את כל מפעל ההתיישבות הציונית בארץ ישראל, ומנצל את הסמכויות הרחבות שמעניק לו החוזה שלו כדי לפעול עם סגנו יעקב טהוֹן לקידום ההתיישבות היהודית החדשה בארץ.

1909

ייסוד ארגון השומר;

הקמת שכונת אחוזת בית ליד יפו. כעבור שנה שמה מוסב לתל אביב;

הקמת דגניה, "אם הקבוצות והקיבוצים".

26 בדצמבר – 1909

בפתיחת הקונגרס הציוני התשיעי בהמבורג (הקונגרס השלישי שמתכנס מחוץ לשווייץ), מציינים המשתתפים את יום השנה העשירי להקמת "אוצר התיישבות היהודים".

1910

ייסוד דרום אפריקה כדומיניון בריטי הכפוף פורמלית בלבד לבריטניה.

28 במרס – 1910

כותב לבונטין לקאן, כי השם "אוצר התיישבות היהודים" דוחה לקוחות החפצים בבנק ממשי. הוא מציע למזג את אלב"ק עם אפ"ק כדי לעשותו לבנק גדול, בעל יכולת פעולה במזרח התיכון ובאירופה, שיוכל גם להקים סניפים בדמשק, בסלוניקי וברחבי טורקיה. ההצעה זוכה לתמיכתו של קאן, אך רוב החברים במועצת המנהלים דוחים אותה. הללו אינם מוכנים לפגוע ב"אוצר התיישבות היהודים" – הפנינה בכתר הציוני, יציר כפיהם של הרצל ויורשו וולפסון.

1910

הדוח של מועצת המנהלים של "אוצר התיישבות היהודים" מדווח על גידול בהכנסות לעומת השנה הקודמת, אבל גם על הפסד שנבע מירידה מתמשכת בערכם של שטרי ערך בריטיים (קונסולס) שרכש "אוצר התיישבות היהודים". מאזניהם של אפ"ק ואלב"ק מצביעים בשנה הזאת על רווחים דומים לאלה שהיו ב-1909.

1911

איטליה מתחילה בכיבוש לוב מידי האימפריה העות'מאנית.

1912

מלחמת הבלקן הראשונה;

סין נעשית רפובליקה;

טביעת הטיטניק.

1913

מלחמת הבלקן השנייה;

"מלחמת השפות": הקמת הטכניון בחיפה מעוררת מאבק סביב השאלה באיזו שפה יתנהלו הלימודים במוסד.

ספטמבר – 1913

מקס נורדאו, הנואם האידאולוגי המרכזי בקונגרסים הציוניים מאז ראשיתם, נעדר מהקונגרס הציוני האחד-עשר שנפתח בווינה בתחילת ספטמבר 1913. בדבריו, שאותם שיגר הפעם בכתב, נכללת תביעה חד-משמעית לשמור על המוסדות הכספיים של ההסתדרות הציונית.

1914

באוגוסט פורצת מלחמת העולם הראשונה;

עם הצטרפותה למלחמה מתחילה טורקיה לגרש מארץ ישראל נתינים זרים שמסרבים "להתעת'מן";

יהודי ארצות הברית מקימים את ארגון ה"ג'וינט" כדי לסייע לפליטי מלחמה יהודים.

26 בספטמבר – 1914

נועד לבונטין במשרדי "אוצר התיישבות היהודים" בלונדון עם קאן ועם המנהל הכללי תיאודור הירש. אם יתמשך המשבר, הוא מסביר, על "אוצר התיישבות היהודים" להתחיל בהזרמה של כספים מאמצעיו שלו. "אם ייפול אפ"ק, ייפול גם 'אוצר התיישבות היהודים', מפני שהחלק הגדול יותר של השקעותיו מושקע באפ"ק". בתום שעות של דיונים קאן מפקיד בידי לבונטין מכתב המצדד במילוי בקשותיו.

5 בנובמבר – 1914

מבקשים פעילי "אוצר התיישבות היהודים" בגרמניה מפקידי משרד החוץ בברלין לפעול בקושטא כדי למנוע את סגירתם של אפ"ק ושל אלב"ק. הבנקים האלה, נאמר בבקשה, אמנם רשומים במדינת האויב בריטניה, אבל מניותיהם מוחזקות בידי התנועה הציונית ונאמניה, והבנקים עצמם נועדו אך ורק לקדם את מפעל ההתיישבות היהודית בארץ ישראל.

1915

ראשית טבח הארמנים בידי הטורקים;

הקמת גדוד נהגי הפרדות מציינת את ראשית הקמת הגדודים העבריים.

16 בינואר – 1915

נוקטים השלטונות העות'מאניים צעדים אנטי-ציוניים חריפים, ומורים רשמית על סגירה מוחלטת של סניפי אפ"ק בכל הארץ. פקידי הבנק השכילו להבריח עוד לפני כן את כל המסמכים החשובים, ופועלים עתה מבתים פרטיים.

1916

כשני מיליון לוחמים נהרגים בקרבות וֶרדֶן וסוֹם;

צרפת ובריטניה חותמות בחשאי על הסכם סייקס-פיקו, שמחלק ביניהן את השטחים שהן עתידות לכבוש מהאימפריה העות'מאנית.

1916

במהלך השנה מרחפת סכנת התמוטטות גם מעל בנק אפ"ק בצורתו המאולתרת. מנהלי "אוצר התיישבות היהודים" דנים בשאלה מהו הקו האדום שאין לחצותו בניסיון למנוע את הקריסה.

9 באוגוסט – 1916

מדווח קצנלסון באסיפה הכללית של בעלי המניות כי בשנה הקודמת קיבל "אוצר התיישבות היהודים" היתר מהבריטים להעביר לאלב"ק 200,000 רובלים מהונו ברוסיה (18,000 ליס"ט), כדי שזה יעביר אותם לארץ ישראל באמצעות השגרירות האמריקאית בקושטא. ההעברה נעשתה כדי לספק לאפ"ק אמצעים מינימליים. לטענת לבונטין, סירב "אוצר התיישבות היהודים" להעביר כסף לאפ"ק בתקופת המלחמה ומצא אמתלות שונות כדי להצדיק את סירובו.

1917

מהפכת פברואר ומהפכת אוקטובר ברוסיה;

ארצות הברית מצטרפת למלחמה;

הבריטים פולשים לארץ ישראל. בדצמבר הם כובשים את ירושלים.

2 בנובמבר – 1917

הצהרת בלפור: במכתב המופנה אל לורד ליונל רוטשילד מודיע שר החוץ הבריטי ארתור בלפור כי ממשלת בריטניה תומכת בהקמת בית לאומי יהודי בארץ ישראל. ההצהרה, שמתפרסמת ב-2 בנובמבר 1917, היא ציון דרך חשוב בתולדות התנועה הציונית, שכן היא מבטיחה לה את תמיכת המעצמה שעומדת לכבוש את ארץ ישראל מידי הטורקים.

1918

ברוסיה פורצת מלחמת אזרחים בין ה"אדומים" ל"לבנים";

בסוף אוקטובר טורקיה נכנעת למעצמות ההסכמה;

ב-11 בנובמבר המלחמה מסתיימת בתבוסת גרמניה ובעלות בריתה.

1918

ממשלת בריטניה ומנהיגי ההסתדרות הציונית מסכימים בתחילת השנה על הקמת "ועד צירים לארץ ישראל" (Zionist Commission to Palestine), שיהיה בא כוחה של ההסתדרות הציונית בארץ ישראל, ואשר ייעץ לממשל הבריטי בארץ בכל העניינים הנוגעים ליהודי הארץ ובכל מה שיכול להשפיע על הקמת הבית הלאומי לעם היהודי על פי הצהרת בלפור.

אפריל – 1918

באפריל מגיע ועד הצירים לארץ ישראל. הוא מונה שמונה נציגים ובראשו עומד חיים ויצמן (במהלך השנים השתנה הרכבו של הוועד, ומאז סוף 1919 עמד בראשו מנחם אוסישקין). לצד פעילותו הן כנציגות של ההסתדרות הציונית והן כנציגות של היישוב היהודי בארץ, הוועד פועל לשיקום היישוב היהודי לאחר המלחמה ולפיתוחו.

1919

פתיחת ועידת פריז;

ביוני חותמת גרמניה על חוזה ורסאי;

בגרמניה מוקמת "מפלגת הפועלים הגרמנית". ב-1920 היא מסיבה את שמה למפלגת הפועלים הגרמנית הנאציונל-סוציאליסטית (נאצית);

ראשית העלייה השלישית.

5 בנובמבר – 1919

בסוף השנה מתמזג המשרד הארצישראלי בוועד הצירים, והוועד נעשה לנציגות הבלעדית של ההסתדרות הציונית בארץ. ועד הצירים נועד מלכתחילה לפעול זמן קצר, ולאחר אישור המנדט הבריטי על ארץ ישראל הוא מפסיק להתקיים ומעביר את תפקידיו להנהלה הציונית.

1920

הקמת חבר הלאומים;

הקומוניסטים מנצחים במלחמת האזרחים ברוסיה.

6 בינואר – 1920

ממליצה ועדת חמישה לקביעת מעמדם של המוסדות הכספיים שהקימה ההסתדרות הציונית להגדיר את "אוצר התיישבות היהודים" בתור המוסד הכספי המרכזי של התנועה הציונית ואת אפ"ק בתור המוסד העסקי המרכזי. עשר ההמלצות של הוועדה נועדו להגדיל את עוצמתו של אפ"ק.

20 באפריל – 1920

פורצות בירושלים מהומות דמים, שבמהלכן רוצחים ערבים מתנגדי הכרזת בלפור שישה יהודים. אבל גל האלימות אינו משפיע על נציגי מעצמות ההסכמה שמתכנסים באותה העת לוועידה בסַן רֶמוֹ, וב-24 באפריל מעניקה הוועידה לבריטניה מנדט לשלוט בארץ ישראל על בסיס הצהרת בלפור. בעקבות כך מסתיים המשטר הצבאי בארץ ישראל, והפוליטיקאי הבריטי-יהודי הרברט סמואל מתמנה למושל הארץ. במהלך 1920 מוקמים שניים מהמוסדות החשובים ביותר של היישוב היהודי בארץ – ביוני מחליטה מפלגת אחדוּת העבודה להקים את ה"הגנה", ובדצמבר מקימים הפועל הצעיר ואחדות העבודה את ההסתדרות הכללית ובוחרים בדוד בן גוריון למזכ"ל שלה – ובסוף השנה נערכות ביישוב היהודי בחירות לאסיפת הנבחרים. ארגונים אלה, יחד עם הסוכנות היהודית שהוקמה ב-1929 ותפקדה כממשלה בפועל של היישוב היהודי בארץ, מנהלים את ענייני היישוב היהודי בארץ בתקופת המנדט ומניחים את היסודות למדינת ישראל.

1921

בריטניה מוסרת את עבר הירדן לעבדאללה בן פייסל מחיג'אז. כעבור שנה היא מנתקת רשמית את עבר הירדן מארץ ישראל;

כ-120 יהודים נהרגים במאורעות תרפ"א.

1921

ההסתדרות הציונית מקימה את "קרן היסוד" בתור המוסד הראשי והיחיד לגיוס כספים לבניין הבית הלאומי העברי בארץ ישראל (מלבד קרן קיימת לישראל, שהמטלה המרכזית שלה היא גאולת קרקע בארץ ישראל שתהיה רכוש העם היהודי לצמיתות). קרן היסוד נועדה לצבור את כספי "מס המעשר" שייגבה מהעם היהודי – 25 מיליון ליס"ט שייגבו בחמש שנים – ולהשקיע אותם בבניית תשתיות ושירותים בארץ ישראל. מוחלט להעניק לקרן היסוד עצמאות תפעולית בביצוע המדיניות הכלכלית הציונית בארץ ישראל, בכפוף להנחיותיה של ההנהלה הציונית – ומכאן מתבקשת הגבלת "אוצר התיישבות היהודים" ואפ"ק כמעט אך ורק לתחום הבנקאי העסקי.

1 באפריל – 1921

נחתם "כתב ההתקשרות" בין ההסתדרות הציונית העולמית לבנק הפועלים.

1922

אירלנד עצמאית;

המצעד לרומא; בניטו מוסוליני נעשה ראש ממשלת איטליה.

1922

"אנגלו-לבנטין בנקינג קומפני בע"מ" (אלב"ק) נסגר.

1923

נכשל ניסיון הפיכה של היטלר במינכן;

זאב ז'בוטינסקי מתפטר מהנהלת הוועד הפועל הציוני. תומכיו מייסדים בריגה את תנועת בית"ר.

1924

עם מות מנהיג ברית המועצות ולדימיר לנין פועל מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית יוסף סטלין להשתלט על הנהגת המפלגה ועל המדינה;

ראשית העלייה הרביעית.

1924

בסוף השנה פורש זלמן דוד לבונטין בן ה-67 מתפקיד המנהל הכללי הראשון של אפ"ק, אבל מוסיף לכהן כחבר מועצת המנהלים ולמלא תפקידים ציבוריים אחרים. את מקומו תופס סגנו אליעזר הופיין, שעומד בראש הבנק עד 1947.

1925

אדולף היטלר מפרסם את "מיין קאמפף";

חנוכת האוניברסיטה העברית בירושלים.

1926

הירוהיטו מוכתר לקיסר יפן.

1927

"זמר הג'אז" הוא הסרט המדבר המסחרי הראשון בעולם;

צ'רלס לינדברג הוא האדם הראשון שחוצה את האוקיינוס האטלנטי
בטיסת יחיד רצופה.

אוגוסט – 1927

בסוף אוגוסט ובראשית ספטמבר מתכנס בבזל הקונגרס הציוני החמישה-עשר. לבונטין מגלה שמועצת המנהלים בחרה ועדה של שבעה חברים כדי "לחקור את מצב הבנקים ולמצוא תרופה למצבם הרעוע".

1928

אלכסנדר פלמינג מגלה את התכונות המרפאות של הפניצילין;

בהוליווד מחולקים בפעם הראשונה פרסי האוסקר;

בבחירות מאי בגרמניה הנאצים זוכים ב-2.6 אחוזים בלבד מקולות הבוחרים ונראים כמי שעומדים להפוך לקוריוז זניח בהיסטוריה של המדינה.

1929

סטלין נעשה שליט יחיד בברית המועצות;

מאורעות תרפ"ט;

מתחילה התמוטטות הבורסה של ניו יורק. נפילת הבורסה והטיפול הכושל בה גורמים למשבר כלכלי ("השפל הגדול") בארצות הברית ולאחר מכן בעולם כולו.

1929

ההסתדרות הציונית מקימה בשיתוף פעולה עם גורמים יהודיים לא-ציוניים את הסוכנות היהודית, כדי שתייצג את יהודי ארץ ישראל והעולם בפני שלטונות המנדט הבריטי וכדי שתהיה הזרוע המבצעת שלה בארץ ישראל. הנשיא הראשון של הסוכנות הוא נשיא ההסתדרות הציונית חיים ויצמן, ומאז הקמתה ועד הקמת מדינת ישראל בשנת 1948 הסוכנות היהודית היא הממשלה בפועל של היישוב היהודי בארץ ישראל: הפעילות של מחלקותיה כוללת את כל תחומי החיים בארץ (מחלקה מדינית, מחלקת חינוך, מחלקת בריאות, מחלקת ביטחון מאז ראשית שנות הארבעים ומחלקות עלייה, התיישבות, עבודה, ארגון, מסחר ותעשייה), והיא מארגנת את חיי היישוב היהודי בארץ, מניחה את התשתית להקמתה של מדינה עצמאית ועומדת בחזית הפעילות להשגת עצמאות.

1930

הנאצים נעשים למפלגה השנייה בגודלה בגרמניה;

אחדות העבודה והפועל הצעיר מתאחדות למפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא"י).

1931

יפן כובשת את מנצ'וריה;

קבוצה של אנשי הגנה פורשת מהארגון ומקימה את ארגון ב' (לימים – אצ"ל).

1 בינואר – 1931

מוסב שמה של "חברת אנגלו-פלשתינה" ל"בנק אנגלו-פלשתינה". לא עוד חברה אלא בנק – המעמד שהרצל ביקש להקנות ל"אוצר התיישבות היהודים" ושעליו המליצה ועדת החמישה 11 שנים לפני כן.

1932

הנאצים נעשים למפלגה הגדולה בגרמניה;

פרנקלין דלאנו רוזוולט נבחר לנשיא ארצות הברית.
בתחילת 1933 הוא נכנס לבית הלבן;

הקמת עליית הנוער;

ראשית העלייה החמישית.

1933

היטלר מתמנה לקנצלר גרמניה;

רצח ארלוזורוב.

5 בדצמבר – 1933

הקובע כי ב-1 בינואר 1934 יועברו עסקי "אוצר התיישבות היהודים" לידי בנק אנגלו-פלשתינה. בכך ממומשות המלצותיה של ועדת החמישה באיחור של שלוש-עשרה שנים.

1934

"ליל הסכינים הארוכות";

תל אביב מקבלת מעמד של עיר.

1 בינואר – 1934

חדל "אוצר התיישבות היהודים" מפעילותו כמוסד בנקאי. נקבע כי "לפי שעה" הוא יפעל ("שעה" שנמשכה עד 8 במרס 1990) כ"הולדינג קומפני" (חברת אחזקות), אך יוסיף למלא את תפקידיו האחרים על פי תזכירו ותקנונו. תפקידו העיקרי של "אוצר התיישבות היהודים" כחברת אחזקות הוא להחזיק במניות בנק אנגלו-פלשתינה. משרדו של "אוצר התיישבות היהודים" בלונדון נעשה עתה למשרד של בנק אנגלו-פלשתינה בעיר.

10 באפריל – 1934

מתכנסים בירושלים חברי נשיאות הוועד הפועל הציוני, ההנהלה הציונית, ועדת הבנקים ומועצת המנהלים של "אוצר התיישבות היהודים" ובנק אנגלו-פלשתינה כדי לדון בעתיד הקשר בין ההסתדרות הציונית לבנקים שלה. בדיון מוחלט כי ועדת הבנקים תעביר לידיה לאלתר את סמכויות מועצת המייסדים, שפיקחה עד אז על "אוצר התיישבות היהודים". פירושו המעשי של הצעד הוא שוועדת הבנקים תקבע מעתה מי יהיו חברי מועצת המייסדים של "אוצר התיישבות היהודים", שיבחרו את עמיתיהם בבנק אנגלו-פלשתינה.

30 בדצמבר – 1934

בתום שנה למהפך ביחסים בין "אוצר התיישבות היהודים" לבנק אנגלו-פלשתינה, זלמן דוד לבונטין מציג למועצת המנהלים של בנק אנגלו-פלשתינה מסכת קשה של אירועים בשני הבנקים. הוא עושה זאת במסמך שבו 21 סעיפים – מהותיים, ארגוניים, חוקתיים ואישיים – שמטילים צל כבד על אישים ועל נהלים.

1935

חוקי נירנברג;

היטלר מפר את הסכם ורסאי ומתחיל בחימוש גרמניה;

דוד בן גוריון נבחר ליושב ראש הסוכנות היהודית;

הרוויזיוניסטים בהנהגת זאב ז'בוטינסקי פורשים מההסתדרות הציונית ומקימים את ההסתדרות הציונית החדשה (הצ"ח).

21 בינואר – 1935

מודיע מנכ"ל בנק אנגלו-פלשתינה אליעזר הופיין בוועדת הבנקים כי בסוף 1934 עמד חובו של "אוצר התיישבות היהודים" לבנק אנגלו-פלשתינה על 480,000 ליס"ט. במילים אחרות, מאחר ש"אוצר התיישבות היהודים" הפסיד את הונו, בלע החוב הזה את הונו של בנק אנגלו-פלשתינה. עם זאת, לפי החשבון של הופיין, "אוצר התיישבות היהודים" יכול להקטין את חובו אם יעביר לבנק אנגלו-פלשתינה לאלתר 80,000 ליס"ט מדיווידנד ומגביית חובות זמינים.

2 במאי – 1935

מתכנסת ישיבה ראשונה של ועדת בירור שקמה כדי לבדוק את האשמותיו של לבונטין כלפי חברים במועצת המנהלים של "אוצר התיישבות היהודים".

30 במאי – 1935

מנסחת ועדת הבירור את מסקנותיה על האשמותיו של לבונטין. לבונטין יוצא אמנם בהישג מסוים מהפרשה שעורר, שכן כמה מטענותיו הכלליות על הניהול נמצאות מוצדקות, אבל הוועדה מטהרת את כל האישים שהוא נקב בשמותיהם.

6 באוגוסט – 1935

בישיבת מועצת המנהלים של בנק אנגלו-פלשתינה שנערכת בשווייץ, מתברר כי "אוצר התיישבות היהודים" העביר לבנק אנגלו-פלשתינה 340,000 ליס"ט להפחתת חובו. היתרה, בסך 140,000 ליס"ט, נותרה בתור "חוב פתוח בלתי מובטח".

1936

ראשית מלחמת האזרחים בספרד;

ראשית "הטרור הגדול" בברית המועצות;

ראשית המרד הערבי בארץ ישראל;
ראשית התיישבות חומה ומגדל.

1937

"סופות בנגב": פרעות ביהודי רוסיה בעקבות רצח הצאר אלכסנדר השני. בעקבות הפרעות מוקמות אגודות ראשונות של חובבי ציון, ומתחיל גל הגירה עצום של יהודים מרוסיה למערב אירופה ולארצות הברית. קילוח דק מההגירה מגיע לארץ ישראל.

20 למרץ – 1937

רשם החברות מקבל לידיו שלושה מסמכים: התזכיר (31 סעיפים), הוא חוקת היסוד של "אוצר התיישבות היהודים"; התקנות (154 סעיפים), שעל פיהן ינוהל "אוצר התיישבות היהודים"; והפרוספקט (התשקיף), המציג לציבור שיקוף מקיף של מהות "אוצר התיישבות היהודים" ושל מטרותיו.

1938

במרס גרמניה מספחת את אוסטריה;

בספטמבר נחתם הסכם מינכן; באוקטובר גרמניה משתלטת על חבל הסודטים;

בנובמבר יוזמת גרמניה את פוגרום "ליל הבדולח".

20 במאי – 1938
מסכימים חברי ועדת הבנקים להוסיף לראות במועצת המייסדים את מוסד-העל של הבנקים הציוניים. מועצת המייסדים תתכנס פעמיים בשנה, ובין כינוס לכינוס היא תממש את הפיקוח שלה באמצעות ועדת משנה.

1939

הלאומנים מנצחים במלחמת האזרחים בספרד;

במאי בריטניה מפרסמת את "הספר הלבן";

אירופה מידרדרת למלחמה: במרס גרמניה כובשת את צ'כוסלובקיה;

ב-23 באוגוסט חותמות גרמניה וברית המועצות על הסכם אי-התקפה;

פלישת גרמניה ב-1 בספטמבר לפולין מציינת את ראשית
מלחמת העולם השנייה.

15 במאי – 1939
מוחלט כי ועדת הבנקים – שחבריה מתגוררים בארץ ישראל, שכן זהו תנאי לחברות בה – תקבל מעמד רשמי של ועדת המשנה ליד מועצת המייסדים. כן מוחלט שהיא תכונס ארבע פעמים בשנה, כל עוד לא תשנה מועצת המייסדים את השגרה הזאת.

1940

ב-10 במאי נעשה וינסטון צ'רצ'יל לראש ממשלת בריטניה;

באותו היום תוקפת גרמניה במערב אירופה;

ב-22 ביוני צרפת נכנעת;

ביולי פותח חיל האוויר הגרמני בהתקפות על בריטניה.

19 בנובמבר – 1940

מועצת המייסדים נקבעת מחדש בתור המוסד העליון של "אוצר התיישבות היהודים". מוטל עליה לקבוע את "הפוליטיקה הכללית" ולהשגיח ש"אוצר התיישבות היהודים" ובנק אנגלו-פלשתינה "יקיימו את פעולותיהם בתוך המסלול הציוני". כמו כן מוטל עליה לקבוע את חברי מועצות המנהלים של "אוצר התיישבות היהודים" ושל בנק אנגלו-פלשתינה (ולהקפיד שהנהלת בנק אנגלו-פלשתינה תהיה מורכבת ממועמדים שמועצת המייסדים קבעה) ולמנות שני נגידים ב"אוצר התיישבות היהודים" ושני נציגים ליד הנהלת בנק אנגלו-פלשתינה, ובלבד שאחד הנגידים ואחד הנציגים יהיו חברי הנהלת ההסתדרות הציונית.

1941

ב-22 ביולי גרמניה פולשת לברית המועצות;

גרמניה פותחת ברצח שיטתי של יהודים בשטחים שכבשה במזרח;

בדצמבר מתחילים הנאצים בהמתה שיטתית של יהודים בגז
במחנה חלמנו בפולין;

ב-7 בדצמבר תוקפת יפן את בסיס פרל הארבור;

למחרת מכריזות ארצות הברית ובריטניה מלחמה על יפן, ואילו גרמניה ואיטליה מכריזות מלחמה על ארצות הברית.

מאי – 1941

הפצצה גרמנית כבדה פוגעת במאי 1941 בבניין המשרדים ברוק האוס (ברחוב וולברוק מס' 10/12 במזרח לונדון), במקום שבו פעל "אוצר התיישבות היהודים" כמעט מאז הקמתו. אפילו הכספת האישית של הרצל שהוחזקה שם נפגעה בהפצצה, אבל איש מהעובדים לא נפגע. כעבור זמן קצר מתחדשת העבודה במשכן חדש, ברחוב קינג ויליאם מס' 20 בלונדון.

1942

האמריקאים מנצחים את היפנים באוקיינוס השקט;

באוקטובר הבריטים מביסים את הגרמנים באל-עלמיין;

בנובמבר מצליחים הרוסים לכתר את הכוח הגרמני שצר על סטלינגרד;

עד אמצע השנה פועלים בפולין שישה מחנות השמדה, שבהם נרצחים יהודים מכל אירופה שבשלטון הנאצים.

1943

בינואר נכנעים הגרמנים בסטלינגרד;

באפריל פורץ מרד גטו ורשה;

ביולי הסובייטים מנצחים בקרב קורסק;

בספטמבר נוחתים כוחות בעלות הברית בדרום איטליה.

1944

ביוני נוחתים כוחות בעלות הברית בנורמנדי;

באוגוסט משוחררת פריז;

בסוף השנה נכשלת המתקפה הגרמנית האחרונה (מתקפת הארדנים);

מפקד האצ"ל, מנחם בגין, מכריז בספטמבר על מרד בבריטים.

1945

ב-30 באפריל היטלר מתאבד;

ב-8 במאי גרמניה נכנעת ללא תנאי;

ב-14 באוגוסט, בעקבות הטלת פצצות אטום על הירושימה ונגסקי, גם יפן נכנעת והמלחמה מסתיימת;

בסן פרנסיסקו נערכת ועידת ייסוד האו"ם.

1946

משפטי נירנברג;

בנאום שהוא נושא ב-5 במרס וינסטוֹן צ'רצ'יל נותן פרסום למונח "מסך הברזל" והופך את "המלחמה הקרה" המתנהלת בין האמריקאים לסובייטים
לעובדה פומבית;

השקת אניא"ק, המחשב הראשון שהוא כולו אלקטרוני. משקלו כ-30 טונות, והוא מסוגל לבצע 5,000 חישובים בשנייה.

1947

הודו עצמאית.

29 בנובמבר – 1947

הפצצה גרמנית כבדה פוגעת במאי 1941 בבניין המשרדים ברוק האוס (ברחוב וולברוק מס' 10/12 במזרח לונדון), במקום שבו פעל "אוצר התיישבות היהודים" כמעט מאז הקמתו. אפילו הכספת האישית של הרצל שהוחזקה שם נפגעה בהפצצה, אבל איש מהעובדים לא נפגע. כעבור זמן קצר מתחדשת העבודה במשכן חדש, ברחוב קינג ויליאם מס' 20 בלונדון.

1948

ארצות הברית יוזמת את תוכנית מרשל לשיקום אירופה.

14 במאי – 1948

מכריזים מנהיגי היישוב היהודי בארץ ישראל על הקמת מדינת ישראל. למחרת פולשים לארץ צבאות של חמש מדינות ערב – מצרים, עבר הירדן, סוריה, לבנון, עיראק – והמאבק עליה לובש פנים של מלחמה קונבנציונלית. בנק אנגלו-פלשתינה מטפל עתה בכל הנושאים הנתונים בדרך כלל לסמכותו של הבנק הממלכתי, ובכלל זה בהנפקת כסף ישראלי.

1949

גרמניה נחלקת לשתי מדינות;

הקומוניסטים מנצחים במלחמה בסין;

ארצות הברית מקימה את ברית נאט"ו;

הסכם שביתת נשק שנחתם ביולי בין ישראל לסוריה מציין את סיומה הרשמי של מלחמת העצמאות.

25 במאי – 1949

בישיבת מועצת המייסדים, מסכימים הכול להעביר את שני הבנקים "ממחיצת החוק האנגלי אל מחיצת החוק הישראלי".

אוגוסט – 1949

על פי בקשתו בצוואתו, מועברות עצמותיו של תיאודור הרצל (וכן עצמות הוריו ואחותו) למדינת ישראל ונקברות בהר הרצל בירושלים.

1950

ראשית מלחמת קוריאה;

סין משתלטת על טיבט.

ספטמבר – 1950

נעלם מהמערכת הבנקאית השם בנק אנגלו-פלשתינה, שהיה שגור בפי רבים. עכשיו זורח בצבעי כחול-לבן השם בנק לאומי לישראל, ובקצרה – בל"ל.

1951

סיום מלחמת קוריאה;

הסכם פריז להקמת "הקהילה האירופית לפחם ולפלדה" הוא הצעד הראשון לקראת הקמת האיחוד האירופי.

1 במאי – 1951

מחליט בית המשפט המחוזי בתל אביב, כי "החל מהיום יבוא הבנק הישראלי במקום הבנק האנגלי לכל דבר ועניין וללא הפסק, כאילו שני הבנקים הנ"ל היו זהים".

1952

הפיכת הקצינים הצעירים במצרים;

ישראל מתחילה בביטול משטר הצנע;

הסכם השילומים עם גרמניה.

1953

מות סטלין;

ג'יימס ווטסון ופרנסיס קריק מפענחים את מבנה הדנ"א;

דוד בן גוריון פורש לשדה בוקר. משה שרת נעשה ראש ממשלה במקומו.

2 במרס – 1953

פונה שר האוצר אליעזר קפלן אל המפקח על הבנקים ישראל בר-יוסף, ומודיע לו על הסכמתו לרשום את "אוצר התיישבות היהודים" בתור חברה ישראלית.

14 באפריל – 1953

מתפרסם רישום בילקוט הפרסומים: רשם החברות אישר לקבל תעודת התאגדות [ישראלית] בשביל חברה חדשה שתישא את השם הנ"ל (אוצר התיישבות היהודים בעירבון מוגבל), אשר תקבל לידיה את המפעל והנכסים של החברה האנגלית Otzar Hityashvuth Hayehudim Jewish Colonial Trust Company [Limited], שהיא כידוע החברה-האם של הבנק.

1954

צרפת מוותרת על וייטנאם. הסכם ז'נווה מחלק את הארץ לשתי מדינות;

גמאל עבד א-נאצר תופס את השלטון במצרים;

ראשית מלחמת אלג'יריה;

ראשית פרשת "עסק הביש".

1955

ברית המועצות מקימה את ברית ורשה;

ראשית המאבק של מרטין לותר קינג לביטול האפליה הגזעית בארצות הברית;

בן גוריון שב אל ראשות הממשלה.

20 בספטמבר – 1955

מאשרות מועצת המייסדים ומועצת המנהלים את הקמתה של החברה הישראלית בתבניתה של החברה הבריטית, וזו נעשית בעלת המניות של בל"ל. על פי ההסכם בין שתי החברות, "אוצר התיישבות היהודים" הישראלי רוכש מקודמו הבריטי מספר של מניות בל"ל תמורת מספר של מניות "אוצר התיישבות היהודים".

1956

מצרים מלאימה את תעלת סואץ;

מלחמת סיני;

טבח כפר קאסם.

1956

המחזיק במניות בל"ל, בהשקעה במניות הבנק.מסתכמת פעילותו של "אוצר התיישבות היהודים", המחזיק במניות בל"ל, בהשקעה במניות הבנק.

1957

הקמת "הקהילה הכלכלית האירופית" (השוק המשותף);

ברית המועצות משגרת את הלוויין "ספוטניק 1" –
העצם הראשון שהאדם משגר לחלל;

צה"ל משלים את נסיגתו מסיני.

1958

שארל דה גול חוזר לשלטון בצרפת;

התחלת הקמת הכור הגרעיני בדימונה.

1959

סין מדכאת מרד בטיבט. הדלאי לאמה בורח להודו;

פידל קסטרו תופס את השלטון בקובה;

צעירים פלסטינים מקימים בכוויית את ארגון פת"ח. יאסר ערפאת נבחר ליושב ראש הארגון.

1960

ג'ון קנדי נבחר לנשיא ארצות הברית;

המִנהל למזון ותרופות של ארצות הברית מאשר את השימוש בגלולה למניעת היריון.

1961

הקמת חומת ברלין;

שיגור יועצים צבאיים לדרום וייטנאם מציין את ראשית שקיעתה של ארצות הברית במלחמת וייטנאם;

נכשלת הפלישה למפרץ החזירים בקובה;

הקוסמונאוט הסובייטי יורי גגרין הוא האדם הראשון ששוגר לחלל;

משפט אייכמן.

1962

צרפת מכירה בעצמאות אלג'יריה;

משבר הטילים בקובה.

1963

ג'ון קנדי נרצח;

להקת הביטלס מגיעה לראשונה לצמרת מצעד הפזמונים בבריטניה;

דוד בן גוריון פורש סופית מראשות הממשלה. לוי אשכול מחליף אותו.

1964

הליגה הערבית מקימה את אש"ף;

נשיא ארצות הברית לינדון ג'ונסון מעביר חוקים שמבטלים את האפליה הגזעית החוקית בארצות הברית.

1965

הטמנת מטען חבלה בתעלת המוביל הארצי היא פעולת הטרור הראשונה של ארגון הפת"ח;

הבחירות לכנסת השישית מציינות את שיא כוחן של סיעות השמאל בישראל (72 מנדטים). גח"ל, שמוקמת באותה שנה מאיחוד חירות והמפלגה הליברלית, זוכה ב-26 מנדטים.

1966

שליט סין מאו דזה דונג פותח ב"מהפכת התרבות";

המשק הישראלי שוקע במיתון.

1967

מלחמת ביאפרה;

מלחמת ששת הימים;

הקמת התנחלויות ראשונות בשטחים;

מדינות ערב המשתתפות בוועידת חרטום מכריזות על "לא" לשלום עם ישראל;

האו"ם מקבל את החלטה 242.

1968

בינואר נכשלת מתקפת הטֶט בדרום וייטנאם;

באפריל נרצח מרטין לותר קינג;

במאי מתרחשים "אירועי מאי" בפריז;

באוגוסט פולשים הסובייטים לצ'כוסלובקיה ושמים קץ ל"אביב של פראג";

בישראל גובר הטרור הפלסטיני. מתחילים שידורי הטלוויזיה הכללית. מפא"י, רפ"י ואחדות העבודה מתאחדות למפלגת העבודה.

1969

יאסר ערפאת נבחר ליושב ראש אש"ף;

פסטיבל וודסטוק;

האסטרונאוט האמריקאי ניל ארמסטרונג הוא האדם הראשון שמניח את כף רגלו על אדמת הירח;

הכרזת נשיא מצרים נאצר על סופה של הפסקת האש עם ישראל מציינת את תחילתה הרשמית של מלחמת ההתשה;

מות לוי אשכול. גולדה מאיר תופסת את מקומו.

1970

חאפז אלאסד תופס את השלטון בסוריה;

"ספטמבר השחור" בירדן;

הפסקת אש בין ישראל למצרים;

נשיא מצרים נאצר מת. אנואר א-סאדאת תופס את מקומו.

1971

מלחמת העצמאות של בנגלדש.

1972

ראשית פרשת ווטרגייט;

טבח מינכן.

1973

צבא ארצות הברית יוצא מדרום וייטנאם;

הקמת הליכוד בידי גח"ל וכמה ממפלגות הימין. מלחמת יום כיפור.

1974

"מהפכת הציפורן" בפורטוגל;

מלחמת קפריסין;

ריצ'רד ניקסון מתפטר מתפקידו;

לחץ ציבורי מביא להתפטרות גולדה מאיר. יצחק רבין תופס את מקומה.

1975

לבנון שוקעת במלחמת אזרחים;

צפון וייטנאם כובשת את דרום וייטנאם.

1976

מת מנהיג סין מאו דזה דונג. במפלגה הקומוניסטית פורץ מאבק כוח שמסתיים בניצחון תומכי הרפורמה;

הצבא תופס את השלטון בארגנטינה ופותח ב"מלחמה המלוכלכת";

מבצע יונתן.

1977

"המהפך": הליכוד בהנהגת מנחם בגין מנצח בבחירות לכנסת. נשיא מצרים סאדאת בא לביקור ראשון בישראל;

סטיב ג'וֹבּס וסטיב ווֹזניאק משיקים את "אפל 2" – המחשב האישי הראשון שזוכה להצלחה מסחרית.

1978

טבח כביש החוף. מבצע ליטני. בספטמבר חותמים בגין וסאדאת על הסכם מסגרת להסכם שלום בין ישראל למצרים (הסכם קמפ דייוויד). ב-26 במרס 1979 הם נפגשים שוב כדי לחתום על חוזה השלום הראשון בין ישראל לאחת ממדינות ערב.

1979

מרגרט תאצ'ר נבחרת לראשות ממשלת בריטניה; אייתוללה חומייני מנהיג משטר הלכה מוסלמי באיראן;

ברית המועצות פולשת לאפגניסטן כדי לסייע לממשלתה נגד המוג'אהדין.

1980

מות מנהיג יוגוסלביה טיטו;

הקמת ארגון סולידריות בפולין;

ראשית מלחמת איראן-עיראק;

רונלד רייגן נבחר לנשיא ארצות הברית.

1981

נשיא מצרים סאדאת נרצח. סגנו חוסני מובארכ תופס את מקומו;

מדענים אמריקאים מדווחים על מחלה קטלנית חדשה שקיבלה כעבור זמן קצר את השם אֵיידס;

חיל האוויר הישראלי משמיד כור גרעיני בעיראק. בדצמבר ישראל מחילה את החוק הישראלי על הגולן.

1982

מלחמת פוקלנד;

מלחמת לבנון הראשונה. טבח סברה ושתילה. שיעים מקימים את ארגון חיזבאללה. בסוף השנה מגיע שיעור האינפלציה בישראל ל-132 אחוזים.

1983

אש"ף מעביר את מפקדתו מלבנון לתוניסיה;

מנחם בגין מתפטר מראשות הממשלה. יצחק שמיר תופס את מקומו;

חברת "מוטורולה" מתחילה לשווק טלפונים סלולריים. משקלם של הטלפונים הסלולריים הראשונים מתקרב לקילוגרם אחד, והם משמשים למטרה אחת: ביצוע שיחות טלפון.

6 באוקטובר – 1983

משבר מניות הבנקים: מתעורר בישראל חשש מפיחות גדול בשער השקל, ורבים מוכרים את מניות הבנקים שברשותם כדי לרכוש דולרים. הבנקים הגדולים, שנהגו עד אז לווסת את המניות שלהם, קונים בבורסה את המניות שהציבור מוכר עד שהכסף שעומד לרשותם אינו מספיק לכך. ב-6 באוקטובר, כדי למנוע את קריסת מניות הבנקים ואת אובדן חסכונותיהם של מאות אלפי אזרחים, הבורסה של תל אביב נסגרת לשבועיים.

8-9 באוקטובר – 1983

מתכנסת מועצת המנהלים של "אוצר התיישבות היהודים" לדיונים דחופים. "אנו לא נקיים מאחריות", אומר הכלכלן איתן ברגלס. ארנסט יפת, שעומד בראש מועצת המנהלים של בל"ל ומשמש גם חבר מועצת המייסדים של "אוצר התיישבות היהודים", נתבע להסתלק מהמערכת, ובכלל זה ממועצת המנהלים של "אוצר התיישבות היהודים"-בל"ל.

24 באוקטובר – 1983

הבורסה נפתחת מחדש. ערב הפתיחה, בניסיון למנוע את קריסת מניות הבנקים, הממשלה מודיעה שהיא מלאימה את הבנקים שמניותיהם ווסתו והופכת את המניות לאיגרות חוב צמודות דולר בערבות המדינה. בכל אחד מהבנקים המעורבים מוקמת חברה שנקראת "בטוחות", ומטרתה לבצע את ההסדר ולשמור על זכויות הממשלה בניירות ערך שנרכשו בעצה אחת עם החברה. בבל"ל זוהי חברת-בת של "אוצר התיישבות היהודים" – בל"ל בטוחות (1983) בע"מ.

1984

פרשת קו 300. תיקו בבחירות לכנסת מביא להקמת ממשלת אחדות. שמעון פרס ראש ממשלה למחצית הקדנציה.

1985

מיכאיל גורבצ'וב נעשה מנהיג ברית המועצות ופותח במהרה ברפורמות שנועדו לתקן את המשטר הקומוניסטי;

צה"ל נוסג מרוב לבנון. תוכנית חירום מצליחה לייצב את כלכלת ישראל ולהוריד את האינפלציה ל-20 אחוזים.

1985

בעקבות משבר מניות הבנקים מוקמת ועדת חקירה ממלכתית, שתפקידה לחקור את הגורמים לוויסות מניות הבנקים ולמשבר בהן. בראש הוועדה עומד שופט בית המשפט העליון משה בייסקי.

1986

אסון צ'רנוביל;

יצחק שמיר מחליף את שמעון פרס בראשות הממשלה.

1986

ועדת בייסקי מפרסמת באפריל את ממצאיה. בין השאר, היא ממליצה על פרישתם של האישים המרכזיים בבנקים שהיו מעורבים בוויסות, ובהם ארנסט יפת מבנק לאומי, גיורא גזית מבנק הפועלים, רפאל רקנאטי מבנק דיסקונט ואהרן מאיר מבנק המזרחי.

27 במאי – 1986

מזומנת מועצת המייסדים לדון בדוח ועדת בייסקי.

11 ביוני – 1986

פורש יושב ראש מועצת המייסדים, הד"ר אלימלך רימלט, מראשות המועצה.

6 בנובמבר – 1986

בישיבת מועצת המייסדים, טוען ד"ר ראובן הכט כי "לאחר פרסום מסקנות ועדת בייסקי היו צריכים להתפטר כל חברי הדירקטוריון".

1987

חשיפת פרשת "איראן-קונטרס";
ברצועת עזה מוקמת תנועת חמאס;
בדצמבר פורצת האינתיפאדה הראשונה.

2 בינואר – 1987

בכתבה של נחמיה שטרסלר ב"הארץ", נחשף מידע על תנאי הפרישה הנדיבים שניתנו לארנסט יפת באישורה של מועצת המנהלים של בל"ל. הגילוי מעורר ביקורת ציבורית נוקבת.

8 בינואר – 1987

מתחילה לכהן בבל"ל מועצת מנהלים חדשה בראשותו של ד"ר מאיר חת.

14 בינואר – 1987

מתכנסת נשיאות הוועד הפועל הציוני לדיון בפרשת יפת. היושב ראש, אפרים אבן, אומר כי הפרשה מוטטה את עקרונות התנועה הציונית בדבר צניעות, דוגמה אישית והקרבה. "דרישת הנשיאות", אומר אבן, "שיהא פיקוח על בל"ל ועל תהליך קבלת ההחלטות בהנהלתו, ושתהיה בו גם ביקורת ציבורית". לפיכך נבחרת ועדה שתבדוק "את המבנה של 'אוצר התיישבות היהודים' ואת מערכת היחסים בין ההסתדרות הציונית ל'אוצר התיישבות היהודים' ובל"ל". למחרת בוחרת מועצת המייסדים ועדת מינויים וּועדה לרֵאורגניזציה של "אוצר התיישבות היהודים"

10 בפברואר – 1987

מודיע יושב ראש הנהלת ההסתדרות הציונית אריה דולצ'ין על פרישתו מענייני "אוצר התיישבות היהודים". כעבור זמן, בקונגרס הציוני השלושים ואחד, הוא מסיים גם את כהונתו כיושב ראש הנהלת ההסתדרות הציונית והסוכנות היהודית. ב-1989 הוא הולך לעולמו מאוכזב ומר נפש.

26 באפריל – 1987

נבחרת מועצת מנהלים חדשה של "אוצר התיישבות היהודים". בראשה עומד דוד שטרן, לשעבר נשיא מרכז הקבלנים וחבר הכנסת התשיעית.

9 בנובמבר – 1987

באסיפה כללית של "אוצר התיישבות היהודים", מאושרות המלצות היועצים המשפטיים שר ולחובסקי להטיל על מועצת המייסדים למנות דירקטוריונים נפרדים ל"אוצר התיישבות היהודים" ולבל"ל, ולהפריד את מערכת ביקורת החשבונות בשני הגופים.

1988

סיום מלחמת איראן-עיראק;

יושב ראש אש"ף יאסר ערפאת מכריז על עצמאות פלסטין ועל הכרה בהחלטה 242 של האו"ם.

8 ביוני – 1988

מחליטה מועצת המייסדים של אוצר התיישבות היהודים שלא לקבל את ההסכמים האישיים שהעניקו פיצויים וקצבאות כאחד, ובכך חרגו מהסכמים רגילים. כמו כן היא תובעת לנקוט הליכים משפטיים נגד כמה מבעלי ההסכמים, "משום שההסכמים שלהם נגדו את האינטרס הציבורי".

5 באוקטובר – 1988

מחליטה מועצת המנהלים של "אוצר התיישבות היהודים" בראשות דוד שטרן להתחיל בתהליך של בחירת מועצת מנהלים חדשה לבל"ל.

30 באוקטובר – 1988

המועד שנקבע לפדיון המניות, היה על ממשלת ישראל להעביר לידיה את הבעלות על מאה אחוז מהון הבנקים שהיו מעורבים בפרשת ויסות המניות, ובכללם בל"ל.

30 בנובמבר – 1988

מסיים ד"ר מאיר חת את תפקידו כיושב ראש מועצת המנהלים של בל"ל. את מקומו תופס משה זנבר, לשעבר נגיד בנק ישראל וממעצבי המדיניות הכלכלית של ישראל בשנות השישים והשבעים.

1989

צבא ברית המועצות נסוג מאפגניסטן;

התמוטטות הגוש הקומוניסטי במזרח אירופה;

טבח טיאננמן בסין;

הסכם טאיף מביא לסיום מלחמת האזרחים בלבנון;

השינויים בברית המועצות מביאים לחידוש העלייה ההמונית ממנה.

17 בינואר – 1989

נחתם הסכם בין ממשלת ישראל לחברת "נכסים". ההסכם מטיל על החברה לטפל בהיבטים השונים של מכירת המניות הבנקאיות שבהסדר.

9 במאי – 1989

מודיע שר האוצר שמעון פרס לעקיבא לוינסקי, דוד שטרן וזאב שר כי השוואת הזכויות תיכנס לתוקף רק עם מכירת גרעין השליטה בבל"ל, וכי הממשלה תיתן לבעלי השליטה פיצוי בשיעור של 3-2 אחוזים מן המניות.

23 באוגוסט – 1989

מודיע לוינסקי למועצת המייסדים כי יש חוות דעת משפטית, הקובעת שלוועד הפועל הציוני אין כל מעמד מבחינת "אוצר התיישבות היהודים".

1990

ברוב מדינות מזרח אירופה נערכות בחירות חופשיות;

באוגוסט עיראק כובשת את כוויית;

באוקטובר מתאחדות גרמניה המזרחית וגרמניה המערבית למדינה אחת.

30 בינואר – 1990

לאחר שהממשלה מאשרת הצעת חוק להשוואת זכויות ההצבעה, חותמים נציגי "אוצר התיישבות היהודים" ונציגי חברת "נכסים" על תזכיר עקרונות בעניין הזה.

7 בפברואר – 1990

כותב אשר הירש, יושב ראש הוועד הפועל הציוני, למועצת המייסדים: "ההסתדרות הציונית ראתה בבל"ל במשך כל תקופת קיומו מכשיר חשוב של התנועה הציונית להשגת מטרותיה וכלי לאומי לקיום קשר כלכלי עם התפוצות. אנו בדעה כי יש לעשות ככל שניתן כדי לשמור על אופיו המיוחד של בל"ל, במיוחד במה שנוגע למעורבותו בעשייה הציונית בישראל ובקשריו עם הגורמים הציוניים והיהודיים בחוץ לארץ".

8 במרס – 1990

מסתיימת שליטתו המוחלטת של "אוצר התיישבות היהודים" ביוצא חלציו, בנק לאומי לישראל.

מאי – 1990

שופטת בית המשפט המחוזי בירושלים מרים נאור נותנת להסכם בין האפוטרופוס הכללי ל"אוצר התיישבות היהודים" תוקף של פסק דין. כך מוטל על חברת יק"ט לנאמנות לנהל במשך 15 שנה את ההשקעות של בעלי המניות הנעדרים באיגרות חוב ממשלתיות ובמניות בל"ל ו"אוצר התיישבות היהודים", כאשר בכל שלושה חודשים משערך רואה חשבון את ערכן כדי לקבוע את שוויין לצורך פדיון.

1990

כך מוטל על חברת יק"ט לנאמנות לנהל במשך 15 שנה את ההשקעות של בעלי המניות הנעדרים באיגרות חוב ממשלתיות ובמניות בל"ל ו"אוצר התיישבות היהודים", כאשר בכל שלושה חודשים משערך רואה חשבון את ערכן כדי לקבוע את שוויין לצורך פדיון.

1991

ארצות הברית מביסה את עיראק במלחמת המפרץ הראשונה;
תחילת מלחמות יוגוסלביה;

כישלון הפיכה של הקומוניסטים מחליש את שלטונו של גורבצ'וב ומאיץ את קִצה של ברית המועצות;

ב-31 בדצמבר ברית המועצות חדלה להתקיים ומתפרקת רשמית ל-15 מדינות;

החידושים של מדען המחשבים הבריטי טים ברנרס-לי עושים את האינטרנט נגיש להמונים ומאפשרים את צמיחתו המהירה;

מבצע שלמה;

לחץ אמריקאי מביא לכינוס ועידת מדריד.

1 באוקטובר – 1991

מחליטה מועצת המנהלים של "אוצר התיישבות היהודים" לחתום על ההסכם להשוואת זכויות ההצבעה בבל"ל (החתימה עצמה נעשית רק ב-12 בדצמבר 1991). בעקבות ההסכם חדל "אוצר התיישבות היהודים" להיות חברת-האם של בל"ל. בזכות מאמציהם הרבים של דוד שטרן ושל מתתיהו דרובלס מקבל "אוצר התיישבות היהודים", כפיצוי על גרעין השליטה, 3 אחוזים ממניות ההון של בל"ל (מלבד 1.9 האחוזים שהיו בידיו).

1992

ביל קלינטון נבחר לנשיא ארצות הברית;

מפלגת העבודה בראשות יצחק רבין מנצחת בבחירות לכנסת.

4 בנובמבר – 1992

מאושרת קביעתו של לוינסקי כי "אוצר התיישבות היהודים" אינו שולט עוד בבל"ל, ועד 31 באוקטובר 1993 תהיה השליטה בידי בל"ל בטוחות; שוב אין עוד קשר עקיף בין בל"ל ובין ההסתדרות הציונית.

1993

הקהילה האירופית הופכת לאיחוד האירופי;

נחתם הסכם עקרונות ("הסכם אוסלו") בין ישראל לאש"ף.

31 באוקטובר – 1993

מתרחש המפנה הצפוי: מכוח חוק המניות הבנקאיות שבהסדר (הוראת שעה) התשנ"ג-1993 מועברים ביום הזה להחזקת המדינה 95 אחוזים ממניות בל"ל שהחזיקה בל"ל בטוחות. זהו השלב האחרון בסיום השליטה של "אוצר התיישבות היהודים" בבל"ל – והוא תוצאה ישירה של משבר מניות הבנקים.
https://mlueq994bmau.i.optimole.com/w:auto/h:auto/q:auto/http://thebank.org.il/wp-content/uploads/2020/01/Back-to-top-Hover.png