יפת, ארנסט
Yefet, Ernst

1997-1921

בנקאי ישראלי יליד גרמניה (1997-1921). מנכ"ל ויושב ראש בנק לאומי, ומראשי האחראים למשבר ויסות מניות הבנקים.
ארנסט ישראל יפת נולד למשפחת בנקאים. אביו יעקב היה הבעלים של בנק יפת. ב-1933 עלתה המשפחה לארץ ישראל, והאב ייסד את בנק יפת ושות' עם שותפיו אלפרד פויכטוונגר ורוברט לוי. במלחמת העולם השנייה שירת ארנסט בצבא הבריטי, ולאחר שחרורו מילא תפקידים בכירים בבנק יפת, שנוהל לאחר מות אביו ב-1939 בידי פויכטוונגר. עד מהרה נתגלעו מאבקי כוח בן יפת לפויכטוונגר, ואלה הסתיימו בסילוקו של יפת מהבנק.
בשנים 1952–1963 עבד יפת בבנק איגוד לישראל והגיע בו לדרגת מנכ"ל משותף. לאחר העברת השליטה בבנק איגוד לידי בנק לאומי הוא עבר לבנק לאומי בתפקיד המשנה למנכ"ל, וכבר בשנת 1965 היה למנכ"ל משותף לצדם של ד"ר ארנסט להמן והיינריך גרינבאום. בשנת 1970 התמנה יפת למנכ"ל בנק לאומי, ובשנת 1977 נבחר על ידי בעלי המניות ליושב ראש מועצת המנהלים של הבנק (עד 1986).
יפת היה מראשי האחראים לוויסות מניות הבנקים – מדיניות שהסתיימה בקיץ 1983 בהתמוטטות מניות הבנקים בישראל. בעקבות הקריסה החליטה הכנסת בינואר 1985 להקים ועדת חקירה שתחקור את הגורמים לוויסות המניות ולמשבר בהן (ועדת בייסקי). בסוף 1986 פרסמה ועדת בייסקי את מסקנותיה, ובין השאר, המליצה על סיום תפקידם של האישים המרכזיים בבנקים שהיו מעורבים בוויסות, ובעקבות כך פרש יפת מבנק לאומי (עוד בכירים שהוועדה המליצה על פרישתם היו גיורא גזית מבנק הפועלים, רפאל רקנאטי מבנק דיסקונט ואהרן מאיר מבנק המזרחי).
לאחר משבר הבנקים החליט היועץ המשפטי לממשלה יוסף חריש כי די בהדחתם של ראשי הבנקים המסחריים שוויסתו את מניותיהם, וכי אין עניין לציבור בהמשך התביעה במישור הפלילי. נגד החלטה זו הוגשה עתירה לבג"ץ, וזה קבע במאי 1990 כי על היועץ המשפטי להעמיד לדין את האחראים לוויסות מניות הבנקים. יפת עזב את ישראל לפני כן, ולפיכך נעדר מהמשפט. לאחר שובו לישראל ב-1994 הוא הועמד למשפט, הורשע בשורה של עבירות ונידון לאחד-עשר חודשי מאסר בפועל, העונש החמור ביותר בפרשת ויסות המניות (יפת ערער לבית המשפט העליון, וזה לא ביטל את ההרשעה, אבל המיר את המאסר בפועל במאסר על תנאי). כעבור שלוש שנים נפטר ארנסט יפת בניו יורק. הוא הובא למנוחות בבית הקברות בהר הזיתים.