סירקין, נחמן
Sirkin, Nahman

1924-1868

פוליטיקאי והוגה דעות ציוני יליד בֵּלָרוּס (1924-1868). מהתיאורטיקנים הראשונים של הציונות הסוציאליסטית.
     נחמן סירקין נולד בעיר מוהילב למשפחה של סוחרים אמידים. בימי לימודיו בגימנסיה הוא היה פעיל הן בחובבי ציון והן בחוגים המהפכניים-הסוציאליסטיים ברוסיה, ואף היה כלוא שבועות אחדים בגלל פעילותו המהפכנית. ב-1888 הוא החל ללמוד פילוסופיה ופסיכולוגיה באוניברסיטת ברלין, ובה-בעת עסק בגיבוש סינתזה מקורית ששילבה ציונות וסוציאליזם. בשנת 1897 השתתף סירקין בקונגרס הציוני הראשון בבאזל, וכעבור שנה פרסם את המאמר “שאלת היהודים ומדינת היהודים הסוציאליסטית”, שבו ניסח את משנתו הציונית-הסוציאליסטית (להלן).
     ב-1903 קיבל סירקין תואר דוקטור לפילוסופיה מאוניברסיטת ברלין, וזמן קצר אחר כך גורש מגרמניה בגלל היותו “פעיל פוליטי רדיקלי”. תחילה הוא חי בפריז ובווילנה, וכשנתיים לאחר כישלון מהפכת 1905 היגר לארצות הברית והיה בה למנהיג “פועלי ציון” באמריקה. בימי מלחמת העולם הראשונה נמנה סירקין עם מייסדי הקונגרס היהודי האמריקאי, וב-1919 בא לשטוקהולם כדי לעמוד בראש הכנס העולמי של פועלי ציון, שדן בדרכים ליישום הציונות הסוציאליסטית בארץ ישראל. נחמן סירקין נפטר בניו יורק, וב-1951 הועלו עצמותיו לישראל ונטמנו בבית הקברות כינרת. על שמו נקרא מושב כפר סירקין הסמוך לפתח תקווה מדרום.
     נחמן סירקין היה מראשוני ההוגים שביקשו ליצור סינתזה בין הציונות לסוציאליזם. סירקין החזיק בדעה שהאנטישמיות נובעת מהמאבק בין הבורגנות לפרולטריון. מעמד העובדים מזהה את היהודים עם הבורגנות, ואילו הבורגנות מלבה את האנטישמיות כדי להסיט את הכעס של הפרולטריון כלפי היהודים. הפתרון שמצא לאנטישמיות היה הציונות, והוא הטיף להגשמתה באמצעות התיישבות קואופרטיבית של המונים בארץ ישראל, והקמת חברת מופת יהודית-סוציאליסטית שתהיה מבוססת על שיתוף ועל חירות ושוויון. למשנתו של סירקין הייתה השפעה רבה על תנועת העבודה בארץ ישראל, בעיקר מאז ראשית העלייה השנייה ואילך.