כַּצנֶלסוֹן, בֶּרל (בּאֵרי)
Katznelson, Berl

1944-1887

פוליטיקאי והוגה ארצישראלי יליד בֵּלָרוּס (1944-1887). מאבות תנועת העבודה בארץ ישראל ומהבולטים שבמנהיגיה.
ברל יעקב כצנלסון נולד בעיר בּוֹבּרוּיסק, בתחום המושב של האימפריה הרוסית, למשפחה יהודית משכילה. בהיותו ילד חולני וחלוש, הוא קיבל את עיקר השכלתו מקריאה וממורים פרטיים שנשכרו בשבילו, ועוד בהיותו בבית אביו התפתחה השקפת העולם הציונית-סוציאליסטית שלו.
בשנת 1909 עלה כצנלסון לארץ ישראל. הוא היה פועל חקלאי במושבות יהודה והגליל, ובה-בעת התבלט בפעילותו הפוליטית והציבורית וביסס לעצמו מעמד של מנהיג פועלים. בין השאר, הוא סייע בהקמת הסתדרויות של פועלים חקלאיים, היה ממייסדי קופת חולים של הסתדרות הפועלים החקלאיים ביהודה, שהייתה עם הקמתה בשנת 1913 קופת החולים הראשונה בארץ, ויזם ב-1916 עם מאיר רוטברג את הקמת קואופרטיב המשביר.
בשלהי מלחמת העולם הראשונה התנדב כצנלסון לגדוד הארצישראלי, ולאחר תום המלחמה היה עם דוד בן גוריון ועם יצחק בן צבי הרוח החיה בהקמת אַחדוּת העבודה. המפלגה הוקמה ב-1919 מאיחוד של פועלי ציון עם קבוצה של “בלתי מפלגתיים”, וכצנלסון הוא שכתב את המצע שלה. לאחר הקמת אחדות העבודה היה כצנלסון עורך ביטאון המפלגה “קונטרס”, ומכאן ואילך לא עבד עוד בעבודת כפיים. כעבור כשנה נמנה כצנלסון עם מייסדי ההסתדרות הכללית ומילא תפקיד מרכזי בעיצוב דמותה. בין השאר, יזם ב-1925 את הקמת העיתון “דבר” והיה עורכו הראשון עד מותו, ויזם ב-1941 את הקמת הוצאת “עם עובד”. גם לאחר הקמת אחדות העבודה הוא המשיך לפעול לאיחוד כל פועלי ארץ ישראל היהודים בגוף מאורגן אחד, והיה מהפועלים לאיחוד אחדות העבודה והפועל הצעיר למפלגת מפא”י (1930). האיחוד חיזק עוד את תנועת העבודה וסלל את הדרך להגמוניה שלה ביישוב היהודי בארץ ישראל.
כצנלסון רכש בפעילותו הציבורית ובמאות מאמריו מעמד של מורה הדרך של תנועת העבודה. אף שסירב לקבל על עצמו תפקידים מפלגתיים במובהק ואף שבסוף חייו נחשב מנהיג אידאולוגי יותר מפוליטיקאי, בפועל הוא נהנה ממעמד בכיר במפא”י והיה שותף בהכרעות החשובות שלה ושל הנהגת המדינה שבדרך. הוא מת משטף דם במוח בהיותו בן חמישים ושבע ונקבר בבית הקברות כינרת. לדברי ההיסטוריון תום שגב, רק לאחר מותו נעשה בן גוריון למנהיגה הבכיר של מפא”י. על שמו נקראים קיבוץ בּאֵרי בחבל הבשור ומכללת בית ברל בשרון.