רוּפּין, ארתור
Rupin, Arthur

מנהיג ציוני, משפטן וסוציולוג יליד גרמניה (1943-1876). עמד בשנים 1916-1908 בראש "המשרד הארצישראלי" של ההסתדרות הציונית ביפו, ועשה אותו בשנים האלה למוסד ההתיישבות החשוב בארץ ישראל.
     ארתור רופין נולד בעיירה ראביץ' ליד פוזנן (היום בפולין) למשפחה מסורתית אמידה. בילדותו פשט אביו את הרגל, ובעקבות זאת עברה המשפחה בשנת 1886 למגדבורג. כאן זכה רופין להשכלה כללית והתרחק מהמסורת היהודית. בגיל חמש-עשרה נאלץ רופין להפסיק את לימודיו מסיבות כלכליות, ועבד בבית מסחר סיטוני לתבואה. בעודו עובד הוא למד בכוחות עצמו לקראת מבחני סיום הגימנסיה, ולאחר שעמד בהצלחה בבחינות התקבל לאוניברסיטת ברלין.
ב-1899 החל רופין ללמוד משפטים באוניברסיטת ברלין. לאחר מכן הוא עבר להתגורר בהאלֶה ולמד משפטים וכלכלה באוניברסיטה של העיר. ב-1902 הוענק לו תואר דוקטור בכלכלה פוליטית. זמן קצר לאחר סיום לימודיו זכה מאמר שכתב ונשא את השם "דרוויניזם ומדעי החברה" במקום השני בתחרות כתיבת עבודות על אֶוּגֵניקה (תיאוריה בדבר השבחת המין האנושי באמצעות רבייה מבוקרת) – זכייה שבעקבותיה פרסם כמה מאמרים בכתבי עת גרמניים בנושאי אוגניקה. לפרנסתו עבד רופין במכון לסטטיסטיקה ולדמוגרפיה של יהודים בברלין, ואף ניהל אותו שנים אחדות, וב-1904 פרסם את מחקרו הסוציולוגי "היהודים בימינו".
     ב-1905 הצטרף רופין לתנועה הציונית. כעבור שנה הוא הצטרף למחלקה המשפטית של הוועד הפועל הציוני, וב-1907 נשלח בידי נשיא ההסתדרות הציונית דוד וולפסון לחקור את מצב היישוב בארץ ישראל ולבדוק את האפשרויות לפיתוח החקלאות והתעשייה. בעקבות הביקור הגיש רופין דוח שהמליץ על רכישה נרחבת של אדמות בארץ ישראל והשגת רוב יהודי בגליל ובמישור החוף.
ב-1908 עלה רופין לארץ ישראל. על פי החלטת הקונגרס הציוני השמיני, הוא הקים ביפו את המשרד הארצישראלי, שנועד לכוון ולנהל את כל מפעל ההתיישבות הציונית בארץ ישראל, וניצל את הסמכויות הרחבות שהחוזה שלו העניק לו כדי לפעול עם סגנו יעקב טהוֹן לקידום ההתיישבות  היהודית החדשה בארץ.
     בשנים הבאות הקים המשרד הארצישראלי חוות אחדות להכשרת פועלים לחקלאות (כינרת, בן שמן, חולדה); ייסד את חברת הכשרת היישוב כמכשיר לרכישת קרקעות; עזר בהקמת שכונות חדשות בירושלים ובחיפה; יזם את "עליית יבנאלי" מתימן, שנקראה על שם שמואל יבנאלי שנשלח לתימן כדי לעודד את יהודיה לעלות לארץ ישראל; ארגן ציונים בני המעמד הבינוני מחו"ל לייסד "חברות אחוזה", שהקימו "אחוזות" אחדות בארץ (בהן ה"אחוזות" שמהן התפתחו כפר אוריה, פורייה, רוחמה ושרונה); סייע בהקמת מרחביה, היישוב היהודי החדש הראשון בעמק יזרעאל; וסייע בבניית השכונה העירונית אחוזת בית, שממנה התפתחה לימים העיר תל אביב. החלטת המשרד הארצישראלי לנתק את אדמות אוּם ג'וּני מחוות כינרת ולהעביר אותן לניהול עצמי של קבוצת פועלים (1909), מציינת את הקמת "אֵם הקבוצות והקיבוצים" דגניה א', שהתפתחה על אדמות אום ג'וני.
     לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה נוסף לרופין עוד תפקיד – ראש קרן הסיוע האמריקאי ליהודי ארץ ישראל. בתפקידו זה הוא פעל לארגון סיוע ליישוב היהודי בארץ, עד שהוגלה ב-1916 לקושטא. עם תום המלחמה חזר רופין לארץ כחבר ועד הצירים, וב-1921 מונה למנהל מחלקת ההתיישבות של ההסתדרות הציונית. בשנים 1931-1921 היה רופין חבר ההנהלה הציונית, ובשנים 1935-1933 היה חבר הנהלת הסוכנות היהודית וטיפל בקליטת עולי גרמניה. רופין גם נמנה ב-1925 עם מייסדי ברית שלום, אבל פרש מהברית לאחר טבח חברון ומאורעות 1929 (תרפ"ט), ומאז 1926 ועד מותו היה מרצה לסוציולוגיה ולאנתרופולוגיה באוניברסיטה העברית בירושלים. ארתור רופין נפטר בירושלים ונקבר בבית הקברות של דגניה א'. על שמו נקראים קיבוץ כפר רופין בעמק בית שאן ומדרשת רופין בעמק חפר.