ציר זמן
1881
"סופות בנגב": פרעות ביהודי רוסיה בעקבות רצח הצאר אלכסנדר השני. בעקבות הפרעות מוקמות אגודות ראשונות של חובבי ציון, ומתחיל גל הגירה עצום של יהודים מרוסיה למערב אירופה ולארצות הברית. קילוח דק מההגירה מגיע לארץ ישראל.
1881
בתחילת שנות השמונים של המאה ה-19, בהיותו סטודנט למשפטים באוניברסיטת וינה, נקלע תיאודור הרצל לסערת נפש בגלל גילויי אנטישמיות שהוא נתקל בהם וספרים אנטישמיים שהוא קורא, ואף פורש בגלל גילויי האנטישמיות האלה מחברותו באגודת סטודנטים גרמנית.
1882
בריטניה משתלטת על מצרים;
ראשית העלייה הראשונה. ייסוד ראשון לציון וזיכרון יעקב. יהודה ליב פינסקר מפרסם את "אוטואמנציפציה".
1883
הברון אדמונד דה רוטשילד מתחיל לסייע למושבות בארץ ישראל.
1884
קונגרס ברלין מחלק את יבשת אפריקה בין המעצמות הקולוניאליות; נציגי חובבי ציון מתכנסים בקָטוֹביץ ומקימים מסגרת-גג לאגודות שלהם.
1884
בתום לימודיו ב-1884 נעשה הרצל מתמחה בבית משפט מחוזי. אבל כעבור כשנה הוא מחליט שלא לעסוק עוד בעריכת דין, ומתמסר לכתיבה עיתונאית וספרותית.
1885
המהנדס הגרמני קרל בֶּנץ בונה את המכונית הראשונה שמונעת במנוע בעירה פנימית;
המורה והבלשן אליעזר בן יהודה מקים בירושלים את העיתון "הצבי" ומשתמש בו להפצת רעיונותיו בדבר הפיכת העברית לשפה המשותפת של יהודי ארץ ישראל.
1886
הרוקח האמריקאי ג'ון פֶּמבֶּרטוֹן מייצר משקה חדש ושמו קוקה קולה;
הצרפתי אדואר דרימון מפרסם את החיבור האנטישמי "צרפת היהודית".
1887
הקמת נווה צדק, השכונה היהודית הראשונה מחוץ לחומות יפו.
1888
וילהלם השני מוכתר לקיסר גרמניה.
1889
הקמת מגדל אייפל בפריז;
אחד העם מפרסם את המאמר "לא זו הדרך".
1890
הסופר היהודי-אוסטרי נתן בירנבאום טובע את המונח "ציונות".
1891
הברון הירש מקים את חברת יק"א.
1891
הרצל נענה להצעת עורכי העיתון הווינאי "נוֹיֶה פרָיֶה פּרֵסֶה" ונעשה כתב העיתון בפריז.
1892
נחנכת מסילת ברזל בין יפו לירושלים.
31 לאוגוסט – 1892
הרצל מפרסם מאמר שכותרתו "אנטישמים צרפתים", ובו הוא תוהה לראשונה בכתב ובפומבי על טעמיה של שנאת ישראל.
1893
ניו זילנד היא המדינה הראשונה שמעניקה זכות בחירה לנשים.
1894
הקצין היהודי-צרפתי אלפרד דרייפוס מורשע בריגול ונידון למאסר עולם
באי השדים.
1894
גילויי האנטישמיות שהוא עֵד להם בבירת צרפת – ובהם אלה שהופיעו בעקבות שערוריית פנמה שפרצה ב-1892 ובעקבות משפט דרייפוס ב-1894– מביאים את הרצל לעסוק יותר בשאלה היהודית. הוא מגיע למסקנה שהאמנסיפציה נכשלה וכי שנאת היהודים אינה עתידה לחלוף, ומתחיל לחפש פתרונות חדשים לבעיה. הוא גם מנסה להעלות את הנושא היהודי לוויכוח פומבי באמצעות מחזה חדש ושמו "הגטו החדש".
1895
הפיזיקאי הגרמני וילהלם רנטגן מגלה את קרני הרנטגן;
הקרנה בפריז של עשרה סרטונים שצילמו האחים לומייר מציינת את הולדת הקולנוע.
1895
במהלך 1895 מתגבש בהרצל הרעיון בדבר פתרון פוליטי לשאלת היהודים: הגירה המונית מאורגנת של יהודים לטריטוריה מתאימה והקמת מדינה יהודית ריבונית בה. לראש התנועה שתקדם את הפתרון הזה הוא מועיד את עצמו.
16 ליוני – 1895
"הייתי אדיש ליהדותי. היא הייתה מתחת לסף הכרתי. אבל כשם שהאנטישמיות דחפה בלחצה את היהודים החלשים, מוגי הלב והשאפתנים אל זרועות הנצרות, כך העלתה מתוכי בעצמה את יהדותי אל פני השטח ".
כך כתב הרצל ביומנו
1896
נכשל ניסיון של איטליה לכבוש את אתיופיה;
באתונה נערכת האולימפיאדה הראשונה של התקופה המודרנית.
17 לינואר – 1896
ב-17 בינואר 1896 הרצל מפרסם בעיתון היהודי-לונדוני "ג'ואיש כרוניקל" את המאמר "פתרון לשאלה היהודית". זוהי תמציתו של החיבור "דער יודנשטאט" (או "מדינת היהודים") שכתב הרצל ופורסם במלואו בפברואר 1896. החיבור, שבו ניסח הרצל את רעיונותיו בדבר הקמת מדינת יהודים, עשה גלים בכל פזורות העם היהודי, וכבר בחייו של הרצל יצאו לאור 17 מהדורות ממנו.
18 ליולי – 1896
במהלך 1895 ו-1896 הרצל נפגש עם אישים יהודים ולא-יהודים בניסיון לגייס את תמיכתם ברעיון שלו. עם האישים האלה נמנים הברון מוריס הירש, פרידריך הראשון הארכידוכס של באדן, הבנקאי הווינאי אדולף דסאואר, ההוגה והסופר מקס נורדאו, עורך הדין מקס בודנהיימר, סוחר העצים דוד וולפסון, הסופר ישראל זנגוויל ונציג האפיפיור בווינה הנונציוס אליארדי. ראשון הלא-יהודים שתומך בו הוא ויליאם הכלר, הכומר האנגליקני של שגרירות בריטניה בווינה, שפרסם ב-1893 את הקונטרס "שיבת היהודים לארץ ישראל על פי הנבואה".
מאי – 1896
אם גם בשנה הבאה אתקדם כפי שהתקדמתי עד עתה, [אכן] בשנה הבאה נהיה בירושלים!" ועוד: "רואים ביוזמתי עניין אוטופי… פנטזיה… המוציא לאור של עיתוני אמר שזה טירוף. העיתונאים כולם צוחקים על זה… [אבל] בעוד שנה ילקק האספסוף הזה את מגפיי".
הרצל כותב ביומנו
מאי – 1896
"אינו רוצה לדעת דבר וחצי דבר על העניין… מעשיי נחשבים בעיניו מסוכנים כי הם יכולים לעורר ספקות בנוגע לפטריוטיות של היהודים [במקומות מושבם], וגם מזיקים, כלומר מזיקים למושבות שלו בארץ ישראל" .
הרצל כותב על הברון רוטשילד
15 ליוני – 1896
הרצל יוצא עם פיליפ מיכאל דה נבלינסקי (דיפלומט אוסטרי-פולני ושתדלן-להשכיר שבו הסתייע) למסע של שבועיים באימפריה העות'מאנית, שבמהלכו הם נפגשים עם בכירים ומקורבים לסולטן. בפעם הראשונה בתקופה המודרנית יהודי מציע למעצמה לנהל משא ומתן בשם עמו על שיבתם של היהודים למולדתם ההיסטורית ועל ההכרה בזכותם עליה. הוא מעלה את בעיית היהודים על סדר היום של האימפריה ששולטת בארץ ישראל ונוטע בקרב אישים מקורבים ביותר לסולטן רעיונות שהיו יכולים לסייע להם לחלץ את הממלכה ממצוקותיה.
18 ליולי – 1896
נקבעת סוף-סוף פגישה של הרצל עם הברון אדמונד דה רוטשילד.נקבעת סוף-סוף פגישה של הרצל עם הברון אדמונד דה רוטשילד.
בסוף הפגישה שואל רוטשילד: "ומה אתה מבקש ממני?" הרצל אינו מאבד את עשתונותיו. "סליחה, לא הבנת אותי", הוא אומר. "איני מבקש ממך דבר. אני רק מזמין אותך להודיע על הצטרפותך [לרעיון] על תנאי".
למגינת לבו של הרצל, רוטשילד אינו היחיד שדוחה את ההזמנה הזאת. גם שני אנשי סודו של הברון שהשתתפו בפגישה – המשפטן נַרסיס לוֶון, ממייסדי חברת כל ישראל חברים (כי"ח), ואמיל מאירסון, עורך סוכנות הידיעות האוואס – מעניקים את מלוא תמיכתם לבעל המאה.
ספטמבר – 1896
כשני מנייני חברים, שעומדים לצדו של הרצל ונועדים עמו בכל מוצאי יום שלישי בשבוע בקפה "לובר" בווינה, הם עתה מסגרת מגובשת שהרצל הוא מנהיגה. עם החבורה, שרוב אנשיה עתידים לשמש עמודי תווך של התנועה הציונית, נמנים הרופא מוריץ טוביאס שנירר, עורך הדין עוזר קוקש, מהנדס החשמל יוהן קרמנצקי (לימים ממייסדי קרן קיימת לישראל), המרצה לספרות אנגלית לאון קלנר ואיש הכספים (וקרוב המשפחה) ליאופולד פאול לבל.
7 לנובמבר – 1896
הרצל נואם לפני חברי האגודה האוסטרית-יהודית. במהלך הנאום הוא מדבר על "עוד עניין שהוא חשוב לעתיד: בכל המקומות שיהודים גרים בהם תיווסד קרן לאומית על בסיס של איסוף כספים, תרומות קטנות וכו'. הקרן תישאר בכל מקום בהנהלת התורמים או המבטיחים תרומה על תנאי. למרכז יודיעו רק על מצב הקופה. כך יֵדע המרכז אילו אמצעים אפשר להביא בחשבון בשער המימוש, וכך לא נהיה תלויים עוד בחסדי הבנקים הגדולים".
1897
בווילנה נערכת ועידת היסוד של מפלגת הבּוּנד היהודית-סוציאליסטית; הכימאי הגרמני פליקס הופמן ממציא את הסמים שקיבלו לימים את השמות המסחריים אַספּירין והֵרוֹאין.
ינואר – 1897
הרצל מתחיל לטפל בכינוס "קונגרס של ציונים". "אסיפה לאומית" הוא מכנה אותו. הוא מאמין כי זה יוביל "מן הבהמיות דרך הלאומיות שלנו אל האנושיות". רוצה לומר, מעם סגולה תצא תורה לכל העמים.
2 ביוני – 1897
הרצל מתחיל להוציא את השבועון "די וֶלט" ("העולם"), שנועד להפיץ את רעיונותיו בקרב היהודים.
29 לאוגוסט – 1897
נפתח בעיר בָּזֶל בשווייץ הקונגרס הציוני הראשון – אירוע שמציין את ראשיתה של הציונות כתנועה פוליטית אפקטיבית. הקונגרס נועד לאחד את כל הכוחות הציוניים, ומשתתפים בו כמאתיים נציגים מ-16 מדינות. בנאומו במושב הפתיחה של הקונגרס הרצל מכריז: "רוצים אנו להניח את אבן הפינה לבית אשר בבוא היום ישכון בו העם היהודי…"
3 לספטמבר – 1897
בתוך שלושה ימים הצליח הקונגרס לכונן את התנועה הציונית, לקבוע מוסדות ולגבש את תוכנית הפעולה שלהם בין קונגרס לקונגרס. בין השאר, נקבע כי הקונגרס ישוב ויתכנס מדי שנה בשנה וישמש הגוף העליון של התנועה הציונית, וכל מאה חברים בתנועה יהיו זכאים לשגר אליו ציר אחד. ניהול הפעולה השוטפת בין קונגרס לקונגרס הוטל על ועד פועל מצומצם של חמישה חברים תושבי וינה, בראשותו של הרצל. לצדו הוקם ועד פועל מורחב של חמישה-עשר חברים.
3 בספטמבר
"בבזל ייסדתי את מדינת היהודים. אם אומר זאת היום בקול, יענה לי צחוק כללי. אולי בעוד חמש שנים, בוודאי בעוד חמישים שנה, יודו בכך כולם…"
הרצל כותב על הברון רוטשילד
16 לאוגוסט – 1897
מימון היה סעיף מרכזי בתכתובות שקדמו לכינוס הקונגרס, וכמובן גם לאחר מכן. איש לא העלה על דעתו שאפשר להקים מולדת בלא תשתית כספית, ולכן נקבע בקונגרס הציוני הראשון הצורך בהקמת בנק ציוני. אגב, שמו המקובל של הבנק, "אוצר התיישבות היהודים", נקבע רשמית רק ב-16 באוגוסט 1937, שנים רבות לאחר הקמתו.
19 בנובמבר – 1897
הרצל מפרסם ב"די ולט" את מגילת היסוד של הבנק הקולוניאלי היהודי (לימים "אוצר התיישבות היהודים"):
"התנועה זקוקה למכשיר כספי בעל יעילות וטוהר מספיקים. התנועה הלאומית חייבת להשתחרר מחסדם של הנדבנים ולהגיע לאי-תלות במוסדות הצדקה הנדיבים, ויהיו הללו גדולים כמה שיהיו. עם זה, יש להחזיק בלא רתיעה בעיקרון שלפיו לא יהיו שום קשר ושייכות בין מהלך העניינים המדיני ובין העסקי. למטרות אלו צריך לשמש הבנק הקולוניאלי היהודי שהקונגרס רוצה בו".
1898
תקרית פשודה באפריקה;
מלחמת ספרד-ארצות הברית מסתיימת בכיבוש קובה, פוארטו ריקו והפיליפינים בידי האמריקאים.
7 למאי – 1898
הרצל מדווח לרב משה גאסטר בלונדון:
"החלטנו להתחיל בהחתמת הבנק בתבנית עממית. כאשר בעלי הממון הגדולים מהססים, מראש אנו קוראים ומעלים את בעלי הארנקים הקטנים… " הרצל עצמו רכש אלף מניות על שמו ועוד אלף מניות על שם שלושת ילדיו – כרשום בתעודת הקצאה מס' 6851.
31-28 באוגוסט – 1898
מתכנס בבזל הקונגרס הציוני השני, ומחליט בין השאר להקים את "אוצר התיישבות היהודים". עיקר עניינו של הרצל בדיוני הקונגרס מתמקד בבנק ובדרכים להקמתו. הוא מבטיח כי "אוצר התיישבות היהודים" "יקום בעוד זמן קצר, לפי התוכנית, ויהיה לעובדה". למרות הייאוש שביטא ביומנו בעקבות פגישה עם אנשי עסקים, הוא אומר בקונגרס כי אפשר "להניח שהבנק יתחיל בפעולותיו העסקיות עוד בשנה הזאת".
"תשואות סוערות ומחיאות כפיים", נרשם בפרוטוקול, "הצירים קמים". שמותיהם של חברי ועדת "אוצר התיישבות היהודים" הוקראו, ונקבע כי הוועד הפועל יפקח על "אוצר התיישבות היהודים".
3 לאוקטובר – 1898
מתכנסת במלון "ברלינגטון" בלונדון ועדת "אוצר התיישבות היהודים" כדי לדון בהקמתו המיידית של "בית האוצר" היהודי. למרות ההתנגדות, הרצל עומד על דעתו. "עמדתי על כך בתוקף: הבנק חייב לקום עכשיו", כתב.
אוקטובר – 1898
הרצל נוסע בראש משלחת קטנה לארץ ישראל כדי להיפגש עם וילהלם השני, קיסר גרמניה, בעת ביקורו של הקיסר בארץ. הוא נפגש עם הקיסר פעמיים (במקווה ישראל ובירושלים), אבל אינו מצליח לשכנע אותו לתמוך בתוכניתו.
1899
ראשית מלחמת הבּוּרים בדרום אפריקה.
2 לינואר – 1899
הרצל מדווח ל"כמה ציונים נכבדים" כי החלו המהלכים לרישום של "אוצר התיישבות היהודים" בלונדון. בקופה הציונית אין כסף למימון הרישום, ולכן מוחלט להקים למטרה זו קרן ערבות ולקבץ בה 10,000 ליס"ט מכספיהם של "הציונים הנכבדים". הסכום הזה, מסכימים המעורבים, לא ייחשב תרומה אלא הלוואה, וזו תוחזר בעתיד מרווחי "אוצר התיישבות היהודים".
24-29 לינואר – 1899
מתכנס בווינה הוועד הפועל הגדול של ההסתדרות הציונית. בסיומם של הדיונים מאושרים מסמכי הקמתו של "אוצר התיישבות היהודים", אך כדברי הרצל, לא לפני ש"התקנות והפרוספקטים של הבנק נידונו באורח פרוע ונאמרו דברים בטלים" .
16 בפברואר – 1899
"הואיל וענייננו זקוק לבנק, והואיל ואין בנקאים לרשותנו, מן ההכרח הוא ליצור בנק. זה דבר פשוט והגיוני"
הרצל כותב למתנגדים להקמת הבנק
20 למרץ – 1899
הרצל נושם לרווחה. לרשם חברות המניות בלונדון ג'"ס פרסל משולמים דמי הרשמה בסך 2,050 ליס"ט, והבנק נרשם כחוק כחברת מניות. רשם החברות מקבל לידיו שלושה מסמכים: התזכיר (31 סעיפים), הוא חוקת היסוד של "אוצר התיישבות היהודים"; התקנות (154 סעיפים), שעל פיהן ינוהל "אוצר התיישבות היהודים"; והפרוספקט (התשקיף), המציג לציבור שיקוף מקיף של מהות "אוצר התיישבות היהודים" ושל מטרותיו.
20 למרץ – 1899
כדי לאפשר את השתתפות כל שכבות העם היהודי בהקמת הבנק, נקבע כי יונפקו שני מיליון מניות בסך ליס"ט אחת למניה.
29 למרץ – 1899
יום ההחתמה הראשון על מניות "אוצר התיישבות היהודים".
"אני שרוי עכשיו במצב רוח כגון זה שבו פאוסט מוכן לחתום על כל הסכם עם השטן", כותב הרצל. "מי שיבטיח לי היום את הצלחת ההחתמה, אתן לו ברצון בתמורה שנה מחיי" . אבל קצב קניית המניות אינו מניח את הדעת, וגובר החשש ש"אוצר התיישבות היהודים" לא יקום. האמצעים לשכנע יהודים לקנות מניות כוללים אסיפות, כרוזים וגם שיחות אישיות.
28 באפריל – 1899
יום סיום רכישת המניות, הרצל קובע כי המשימה הראשונה הושגה. "עברו את מינימום ההחתמה הנדרש".
מאי – 1899
מחליטים מנהלי "אוצר התיישבות היהודים" להמשיך במכירה בלי הגבלת זמן.
30 ליוני – 1899
נודע כי נחתמה רכישתן של 250,008 מניות – שמונה מניות יותר מהמספר הדרוש.
15 לאוגוסט – 1899
במושב הפתיחה של הקונגרס הציוני השלישי, הרצל מכריז בחגיגיות: "היום אנו מוסרים את המפעל לידי הקונגרס, לאחר שהבטחנו לו את הפיקוח המלא על ניהול הבנק". הקונגרס, מבטיח הרצל, ישית את מרותו על "אוצר התיישבות היהודים" באמצעות נציגיו הנבחרים בכל שנה.
17 לאוגוסט – 1899
מאשר הקונגרס חלוקה של מניות יסוד של הבנק לשבעת המנהלים שלו. "הוועד הפועל", מסביר הרצל, "הבטיח לאנשים מספר שקנו לעצמם זכות בייסודו של הבנק מניית יסוד לכל אחד, כמובן בתנאי שהקונגרס ייתן את הסכמתו לכך… אלה הם שבעת המנהלים של הבנק, המייסדים האמיתיים".
במהלך הקונגרס, על רקע מאמציו הבלתי נלאים לקבל מהשלטון העות'מאני את הצ'רטר המיוחל על ארץ ישראל, הרצל שב ומדגיש את חובת הנאמנות לסולטן ואת הצורך להימנע מעלייה בהתגנבות לארץ ישראל, משום שזו חותרת תחת סדרי השלטון באימפריה העות'מאנית ומגבירה את החשדנות כלפי התנועה הציונית.
1900
הברון רוטשילד מעביר את ניהול מושבותיו לחברת יק"א;
ייסוד מפלגת הלייבור בבריטניה.
פברואר – 1900
מגיעות להרצל "הודעות חתומות והודעות בעילום שם" על אי-סדרים בבנק. "אני מודאג מאוד", הוא מציין. "עתיד תנועתנו ויוקרתי האישית מונחים על כף המאזניים".
15 בפברואר – 1900
הרצל נועד עם ראש ממשלת אוסטריה, ארנסט פון קרבר, ומסביר כי "אוצר התיישבות היהודים" הוא "הגוף המשפטי הנחוץ כדי להשיג צ'רטר… [ש]יאפשר להקל את גורלם של הפרולטרים היהודים החיים בתנאי מצוקה קשים במדינות רבות".
4 במאי – 1900
מפרסם "די ולט" סקירה ארוכה על "אוצר התיישבות היהודים". הסקירה כוללת הודעה על התפטרותו של יעקובוס קאן, ממייסדי הבנק, ועל הסיבות לה.
ביוני – 1900
בעקבות משבר כלכלי מתחילה בריחה של יהודים מרומניה מערבה. בין הבורחים יש גם מי שנושאים את עיניהם אל הרצל, המנהיג החדש של העם היהודי שעיתונים רבים כתבו עליו ועל תנועת הגאולה שהקים. זהו הרגע שהרצל מבין כי הוא חסר יכולת. הוא אינו יכול לסייע לנמלטים ששיגרו לו מברקים ובהם בקשה שיחוש להצילם. ב-19 ביוני הוא כותב: "אין בידי אמצעים בשביל המסכנים הללו… אינני יכול לסייע להם כאן".
19 ביוני – 1900
"בידי אין אמצעים בשביל המסכנים הללו… אינני יכול לסייע להם כאן"
כתב הרצל
13 באוגוסט – 1900
נפתח בלונדון הקונגרס הציוני הרביעי. זהו הקונגרס הציוני הראשון שאינו נערך בבזל, והוא הגדול עד כה בקונגרסים הציוניים (חמש מאות צירים). בפי הרצל אין בשורות מדיניות חדשות, ולמרות ציפיותיו, לא ניכרת תפנית של ממש ביחסי ההסתדרות הציונית עם בריטניה.
15 באוקטובר – 1900
על רקע ההכרזה על כוונת העות'מאנים לבנות מסילת ברזל באורך 1,290 קילומטרים מדמשק למכה ולג'דה, מקבל הרצל פנייה מאדוארד קרספי, שליחו של מחמט נורי ביי לתפקידים מיוחדים. זה מדווח לו על פי הנחיית נורי ביי, המזכיר הכללי של משרד החוץ העות'מאני, כי הממשלה העות'מאנית זקוקה בדחיפות לסכום של 800-700 אלף ליס"ט, וכי היא מתחייבת לשלם על הסכום הזה ריבית של 6.5-6 אחוזים ומוכנה לערוב להחזרתו בהכנסותיה ממכס.
סוף דצמבר – 1900
מפרסם העיתון "פוליטישה קורספונדנס" ידיעה, ולפיה הממשל העות'מאני אוסר את כניסתם של מהגרים יהודים לארץ ישראל, ואפילו מתכוון להגביל את ביקוריהם בארץ לזמנים קצובים. בו-בזמן מתפרסמות תקנות שנועדו למנוע מהיהודים לקנות קרקעות בארץ. הרצל רואה בהן ניסיון של הממשלה להשיג כסף מיהודים בתנאים טובים יותר.
1901
מות ויקטוריה, מלכת בריטניה;
הממציא האיטלקי ג'וליילמו מרקוני, "אבי התקשורת האלחוטית", מצליח לשדר סימני מוֹרס מאנגליה לניוּ פַאוּנדלֶנד.
10 בינואר – 1901
הרצל פונה אל לורד נתנאל מאיר דה רוטשילד, ראש הענף הבריטי של המשפחה, ומציע לו להפקיד כספים בבנק שלו תמורת ריבית.
מזכיר הבנק מסביר ללורד מהי התנועה הציונית: "מדובר בתנועה שמטרתה לתמוך באורח פיזי, רוחני ומוסרי ביהודים סובלים בעולם כולו, ולהכשיר אותם לחיי שגרה כבני אדם ויהודים בארץ ישראל [ובסוריה], שבה יפעלו המנהיגים הציונים לכינון בית לאומי מעוגן במשפט העמים". הלורד משיב על כך, כי "לא תקבלו את מבוקשכם בארץ ישראל". ובכל הנוגע להשקעות, הוא מציע להעדיף את בריטניה וגרמניה על פני רוסיה.
23 בינואר – 1901
כותב הרצל בחוזר אל חברי מועצת המייסדים ומועצת המנהלים של "אוצר התיישבות היהודים", כי עד סוף 1900 התקבלו בבנק רק כ-186,000 ליס"ט.
13 בפברואר – 1901
לאחר שהברון אדמונד דה רוטשילד מסרב לעזור לתנועה הציונית, כותב הרצל: "עכשיו זה נגמר".
20 במרס – 1901
הרצל נפגש לראשונה עם זלמן דוד לבונטין, בנקאי מצליח וחובב ציון. בעקבות הפגישה הוא מציע לו את ניהול "אוצר התיישבות היהודים" .
באפריל – 1901
בראשית אפריל לבונטין מתחיל לכהן בתפקיד המנהל הכללי
של "אוצר התיישבות היהודים".
19 באפריל – 1901
מגיש לבונטין דוח ראשון. הדוח מציין כי רוב בעלי המניות של הבנק עניים, ואילו בני המעמד המבוסס אינם רואים בבנק מכשיר פיננסי. הוא קובע גם כי הוצאות הבנק גבוהות מאוד, ולכן הוא מציע להפסיק את כל הפעילות ההסברתית העולה הון רב ואינה מניבה את התוצאות המבוקשות. "אוצר התיישבות היהודים", הוא קובע, זקוק להנהלה שתטפל בענייניו השוטפים, ועל מועצת המנהלים להתמקד אך ורק בקביעתה של מדיניות-על. לבונטין מבקש תחילה להביא להשלמת גיוס 250,000 ליס"ט, שבלעדיה אי אפשר להתחיל בהפעלתו של הבנק. 31 במאי 1901 נקבע למועד האחרון לתשלום יתרת חובותיהם של רוכשי המניות, שאם לא כן יאבדו את זכאותם למניות.
18 במאי – 1901
בינתיים ממשיך הרצל בפעילותו המדינית. ב-18 במאי, בתום פגישה עם הסולטן, הוא כותב ביומנו: "ביקשתי הכרזה לטובת היהודים, וזאת במועד שעוד אצביע עליו. חשבתי על הקונגרס [הציוני]".
15 ביוני – 1901
הרצל משגר מכתב לסולטן ובו הוא מזכיר בפעם הראשונה במפורש, ובמכתב רשמי, את הזיקה הישירה בין הצעותיו הכספיות לעות'מאנים ובין הצ'רטר על ארץ ישראל.
17 באוגוסט – 1901
מדווח דוד וולפסון לאסיפה הכללית השנייה של בעלי המניות שכונסה בלונדון, כי קשיי הקמתו של "אוצר התיישבות היהודים" היו גדולים מהצפוי.
12-9 באוקטובר – 1901
מתכנס בווינה הוועד הפועל הציוני הגדול. בה-בעת מתכנסים בכירי "אוצר התיישבות היהודים". הרצל מדווח בקצרה על ביקורו בטורקיה ומסביר את הצורך הדחוף בגיוס כסף להשגת הצ'רטר כדי שזה יהיה זמין בשעת הצורך.
30-26 בדצמבר – 1901
מתכנס בבזל הקונגרס הציוני החמישי. בין השאר, מוכרז בו על ייסוד "קרן קיימת לישראל", שתנוהל בידי ההסתדרות הציונית, ואשר תפקידה יהיה לרכוש קרקעות להתיישבות יהודית בארץ ישראל. באסיפה הכללית של "אוצר התיישבות היהודים" מוחלט להסמיך את מועצת המנהלים להעמיד לרשות הוועד הפועל סכום של 4,500 ליס"ט "לשם החשת צעדים המכוונים להשגת זיכיונות בשביל הבנק" – לאמור, תשלומים שנדרשו להסדרת הפגישה של הרצל עם הסולטן העות'מאני.
1902
בריטניה מנצחת במלחמת הבּוּרים.
4 בפברואר – 1902
הרצל מוזעק לארמון הסולטן להמשך הדיון ברעיונותיו. זוהי הפעם הראשונה שהרצל בא למקום בעקבות הזמנה רשמית. הרצל שומע שהחברה העות'מאנית-היהודית שהוא מציע להקים תהיה רשאית ליישב יהודים שיקבלו אזרחות עות'מאנית במסופוטמיה, בסוריה, באנטוליה ואולי גם במקומות אחרים, אך לא בארץ ישראל. "סירבתי בו במקום", הוא כותב. בעצת יועציו של הסולטן, הוא מניח כעת לנושא הצ'רטר ומציע שירותים פיננסיים לממלכה.
27 בפברואר – 1902
מוקמת בלונדון "חברת אנגלו-פלשתינה" (לימים: בנק אנגלו-פלשתינה) כחברת-בת של "אוצר התיישבות היהודים". החברה, המוכרת יותר בשמות אפ"ק ובנק אפ"ק, נועדה לפעול ברוח חזונו של הרצל לקידום המפעל הציוני. נראה כי בגלל הדרישות של הרשויות הבריטיות מבנקים מסחריים נעדרה המילה "בנק" משם החברה ומרשימת המטרות שלה, שהיו "פיתוח וטיפוח יוזמה עסקית בתעשייה, בבנייה, בחקלאות, בתשתיות ועוד".
12 באפריל – 1902
מאשר הוועד המפקח על "אוצר התיישבות היהודים" (הוועד הפועל הציוני המצומצם) את ייסוד אפ"ק ואת תקנונו. התקנון מגדיר שלושה גופי ניהול: אסיפת בעלי המניות, מועצת מנהלים ומִנהלה עסקית. הכוונה הברורה היא להשאיר את השליטה המלאה בידי "אוצר התיישבות היהודים", ועל ידי כך להבטיח את אופיין הציוני של פעילויות אפ"ק. לבונטין טוען כי בזכות אפ"ק הושלם ההון הדרוש להפעלת "אוצר התיישבות היהודים": "אוצר התיישבות היהודים" קנה מניות של אפ"ק ב-39,000 ליס"ט, ואפ"ק רכש מניות ב"אוצר התיישבות היהודים" ב-30,000 ליס"ט – הסכום שהיה חסר לדברי לבונטין כדי להביא לפתיחת "אוצר התיישבות היהודים". לבונטין כותב: "נוסדה על פי הצעתי חברה מיוחדת בע"מ בשם אנגלו-פלשתינה קומפני [להלן אפ"ק], שתחתום על המניות החסרות ושתלך לארץ ישראל להתעסק בעבודות יישוביות".
13 ביולי – 1902
הרצל מדווח ל"אוצר התיישבות היהודים" כי "בעת ביקורו של לבונטין בווינה נידונו יחסי הגומלין בין 'אוצר התיישבות היהודים' לאפ"ק. סוכם כי 'אוצר התיישבות היהודים', המחזיק ברוב מניות אפ"ק, יעביר לו הוראות פעולה. אפ"ק לא יבצע שום פעולה ולא יוציא כספים בלי לקבל את אישורו של 'אוצר התיישבות היהודים'". כן נקבע כי מנהלי "אוצר התיישבות היהודים" ימנו את חברי מועצת המנהלים של אפ"ק וינווטו את מתן הכספים לגוף הזה אם כהלוואות ואם בצורת מניות.
יולי – 1902
הרצל נקרא לשוב לקושטא. הסולטן מקווה שהרצל יעלה הצעות טובות יותר מאלה שהציג שר האוצר הצרפתי, פייר-מוריס רוביה, לפתרון בעיית החוב המעיקה על האימפריה העות'מאנית.
בסופו של דבר, ובלי שניתנה לו ההזדמנות להיפגש עם הסולטן, מועבר לידי הרצל הסיכום הזה: היהודים יוכלו להתיישב באימפריה העות'מאנית (אבל לא במקובץ), לקבל נתינות עות'מאנית ולשרת בצבא. אך הצעתו של רוביה תיענה בחיוב, שאם לא כן עלולה האימפריה להפסיד את כל האשראי שיש לה.
אוקטובר – 1902
לאחר כישלון המשא ומתן עם העות'מאנים הרצל פונה לבריטניה בניסיון לקבל ממנה אזור התיישבות ליד ארץ ישראל. באוקטובר הוא נפגש בפעם הראשונה עם שר המושבות הבריטי ג'וזף צ'מברליין ומנסה לשכנע אותו להקצות שטח להקמת בית לאומי ליהודים בקפריסין או בצפון חצי האי סיני.
אוקטובר – 1902
בשלהי אוקטובר, בוועידה הציונית השנתית שנערכת בווינה, הרצל מודיע כי המשא ומתן עם האימפריה העות'מאנית נקלע למבוי סתום ו"נכשל לפי שעה". הרעיון להשיג צ'רטר מהעות'מאנים נגוז. עכשיו ברור כי הסיכויים להקים מדינה יהודית בארץ ישראל בחסות הסולטן קלושים ביותר.
31 באוקטובר – 1902
ולפסון ולבונטין מדווחים באסיפה הכללית החמישית של בעלי המניות של "אוצר ההתיישבות היהודית" כי התוצאות העסקיות של הבנק בשנה השוטפת היו משביעות רצון, "אם כי אינן מבריקות".
1902
במהלך השנה העמוסה הזאת הרצל מוצא זמן לעסוק גם בכתיבה ומפרסם את הרומן האוטופי "אַלטנוֹילַנד", המתאר את המדינה היהודית העתידית. בפתח הרומן מופיעה אמרתו המפורסמת "אם תרצו אין זו אגדה".
1903
הטיסה הראשונה של האחים רייט בקיטי הוֹק מציינת את הולדת המטוס.
פברואר – 1903
19 באפריל – 1903
נרצחים 49 יהודים, ועוד כ-600 נפצעים בפוגרום בעיר קישינב בתחום האימפריה הרוסית.
26 ביולי – 1903
13 באוגוסט – 1903
23 באוגוסט – 1903
27 באוגוסט – 1903
28 באוגוסט – 1903
31 באוגוסט – 1903
דצמבר – 1903
1904
בריטניה וצרפת חותמות על חוזה "ההסכמה הלבבית";
ראשית מלחמת רוסיה-יפן; ראשית העלייה השנייה.
28 בינואר – 1904
16 במאי – 1904
3 ביולי – 1904
19 באוגוסט – 1904
1 באוקטובר – 1904
1905
יפן מנצחת במלחמת רוסיה-יפן;
מהפכה ברוסיה;
אלברט איינשטיין מציג את תורת היחסות הפרטית.
1905
27 ביולי – 1905
1 באוגוסט – 1905
29 באוגוסט – 1905
1906
הצאר ניקולאי השני מתחיל בדיכוי המהפכה ברוסיה.
18 בספטמבר – 1906
מתכנסת שוב אסיפה כללית שלא מן המניין ומאשרת את השינוי על פי ההחלטה שהתקבלה בקונגרס הציוני השביעי.
1907
הקמת ארגון השמירה בר גיורא;
ייסוד תנועת הצופים בבריטניה.
17 במרס – 1907
14 באוגוסט – 1907
1908
מהפכת הטורקים הצעירים באימפריה העות'מאנית;
התעשיין האמריקאי הנרי פורד מציג את המכונית פורד מודל T.
28 בפברואר – 1908
12 באוגוסט – 1908
1909
ייסוד ארגון השומר;
הקמת שכונת אחוזת בית ליד יפו. כעבור שנה שמה מוסב לתל אביב;
הקמת דגניה, "אם הקבוצות והקיבוצים".
26 בדצמבר – 1909
1910
ייסוד דרום אפריקה כדומיניון בריטי הכפוף פורמלית בלבד לבריטניה.
28 במרס – 1910
1910
1911
איטליה מתחילה בכיבוש לוב מידי האימפריה העות'מאנית.
1912
מלחמת הבלקן הראשונה;
סין נעשית רפובליקה;
טביעת הטיטניק.
1913
מלחמת הבלקן השנייה;
"מלחמת השפות": הקמת הטכניון בחיפה מעוררת מאבק סביב השאלה באיזו שפה יתנהלו הלימודים במוסד.
ספטמבר – 1913
מקס נורדאו, הנואם האידאולוגי המרכזי בקונגרסים הציוניים מאז ראשיתם, נעדר מהקונגרס הציוני האחד-עשר שנפתח בווינה בתחילת ספטמבר 1913. בדבריו, שאותם שיגר הפעם בכתב, נכללת תביעה חד-משמעית לשמור על המוסדות הכספיים של ההסתדרות הציונית.
1914
באוגוסט פורצת מלחמת העולם הראשונה;
עם הצטרפותה למלחמה מתחילה טורקיה לגרש מארץ ישראל נתינים זרים שמסרבים "להתעת'מן";
יהודי ארצות הברית מקימים את ארגון ה"ג'וינט" כדי לסייע לפליטי מלחמה יהודים.
26 בספטמבר – 1914
5 בנובמבר – 1914
1915
ראשית טבח הארמנים בידי הטורקים;
הקמת גדוד נהגי הפרדות מציינת את ראשית הקמת הגדודים העבריים.
16 בינואר – 1915
1916
כשני מיליון לוחמים נהרגים בקרבות וֶרדֶן וסוֹם;
צרפת ובריטניה חותמות בחשאי על הסכם סייקס-פיקו, שמחלק ביניהן את השטחים שהן עתידות לכבוש מהאימפריה העות'מאנית.
1916
9 באוגוסט – 1916
1917
מהפכת פברואר ומהפכת אוקטובר ברוסיה;
ארצות הברית מצטרפת למלחמה;
הבריטים פולשים לארץ ישראל. בדצמבר הם כובשים את ירושלים.
2 בנובמבר – 1917
1918
ברוסיה פורצת מלחמת אזרחים בין ה"אדומים" ל"לבנים";
בסוף אוקטובר טורקיה נכנעת למעצמות ההסכמה;
ב-11 בנובמבר המלחמה מסתיימת בתבוסת גרמניה ובעלות בריתה.
1918
אפריל – 1918
1919
פתיחת ועידת פריז;
ביוני חותמת גרמניה על חוזה ורסאי;
בגרמניה מוקמת "מפלגת הפועלים הגרמנית". ב-1920 היא מסיבה את שמה למפלגת הפועלים הגרמנית הנאציונל-סוציאליסטית (נאצית);
ראשית העלייה השלישית.
5 בנובמבר – 1919
1920
הקמת חבר הלאומים;
הקומוניסטים מנצחים במלחמת האזרחים ברוסיה.
6 בינואר – 1920
20 באפריל – 1920
1921
בריטניה מוסרת את עבר הירדן לעבדאללה בן פייסל מחיג'אז. כעבור שנה היא מנתקת רשמית את עבר הירדן מארץ ישראל;
כ-120 יהודים נהרגים במאורעות תרפ"א.
1921
1 באפריל – 1921
1922
אירלנד עצמאית;
המצעד לרומא; בניטו מוסוליני נעשה ראש ממשלת איטליה.
1922
"אנגלו-לבנטין בנקינג קומפני בע"מ" (אלב"ק) נסגר.
1923
נכשל ניסיון הפיכה של היטלר במינכן;
זאב ז'בוטינסקי מתפטר מהנהלת הוועד הפועל הציוני. תומכיו מייסדים בריגה את תנועת בית"ר.
1924
עם מות מנהיג ברית המועצות ולדימיר לנין פועל מזכ"ל המפלגה הקומוניסטית יוסף סטלין להשתלט על הנהגת המפלגה ועל המדינה;
ראשית העלייה הרביעית.
1924
1925
אדולף היטלר מפרסם את "מיין קאמפף";
חנוכת האוניברסיטה העברית בירושלים.
1926
הירוהיטו מוכתר לקיסר יפן.
1927
"זמר הג'אז" הוא הסרט המדבר המסחרי הראשון בעולם;
צ'רלס לינדברג הוא האדם הראשון שחוצה את האוקיינוס האטלנטי
בטיסת יחיד רצופה.
אוגוסט – 1927
1928
אלכסנדר פלמינג מגלה את התכונות המרפאות של הפניצילין;
בהוליווד מחולקים בפעם הראשונה פרסי האוסקר;
בבחירות מאי בגרמניה הנאצים זוכים ב-2.6 אחוזים בלבד מקולות הבוחרים ונראים כמי שעומדים להפוך לקוריוז זניח בהיסטוריה של המדינה.
1929
סטלין נעשה שליט יחיד בברית המועצות;
מאורעות תרפ"ט;
מתחילה התמוטטות הבורסה של ניו יורק. נפילת הבורסה והטיפול הכושל בה גורמים למשבר כלכלי ("השפל הגדול") בארצות הברית ולאחר מכן בעולם כולו.
1929
1930
הנאצים נעשים למפלגה השנייה בגודלה בגרמניה;
אחדות העבודה והפועל הצעיר מתאחדות למפלגת פועלי ארץ ישראל (מפא"י).
1931
יפן כובשת את מנצ'וריה;
קבוצה של אנשי הגנה פורשת מהארגון ומקימה את ארגון ב' (לימים – אצ"ל).
1 בינואר – 1931
1932
הנאצים נעשים למפלגה הגדולה בגרמניה;
פרנקלין דלאנו רוזוולט נבחר לנשיא ארצות הברית.
בתחילת 1933 הוא נכנס לבית הלבן;
הקמת עליית הנוער;
ראשית העלייה החמישית.
1933
היטלר מתמנה לקנצלר גרמניה;
רצח ארלוזורוב.
5 בדצמבר – 1933
הקובע כי ב-1 בינואר 1934 יועברו עסקי "אוצר התיישבות היהודים" לידי בנק אנגלו-פלשתינה. בכך ממומשות המלצותיה של ועדת החמישה באיחור של שלוש-עשרה שנים.
1934
"ליל הסכינים הארוכות";
תל אביב מקבלת מעמד של עיר.
1 בינואר – 1934
10 באפריל – 1934
30 בדצמבר – 1934
1935
חוקי נירנברג;
היטלר מפר את הסכם ורסאי ומתחיל בחימוש גרמניה;
דוד בן גוריון נבחר ליושב ראש הסוכנות היהודית;
הרוויזיוניסטים בהנהגת זאב ז'בוטינסקי פורשים מההסתדרות הציונית ומקימים את ההסתדרות הציונית החדשה (הצ"ח).
21 בינואר – 1935
2 במאי – 1935
30 במאי – 1935
6 באוגוסט – 1935
1936
ראשית מלחמת האזרחים בספרד;
ראשית "הטרור הגדול" בברית המועצות;
ראשית המרד הערבי בארץ ישראל;
ראשית התיישבות חומה ומגדל.
1937
"סופות בנגב": פרעות ביהודי רוסיה בעקבות רצח הצאר אלכסנדר השני. בעקבות הפרעות מוקמות אגודות ראשונות של חובבי ציון, ומתחיל גל הגירה עצום של יהודים מרוסיה למערב אירופה ולארצות הברית. קילוח דק מההגירה מגיע לארץ ישראל.
20 למרץ – 1937
רשם החברות מקבל לידיו שלושה מסמכים: התזכיר (31 סעיפים), הוא חוקת היסוד של "אוצר התיישבות היהודים"; התקנות (154 סעיפים), שעל פיהן ינוהל "אוצר התיישבות היהודים"; והפרוספקט (התשקיף), המציג לציבור שיקוף מקיף של מהות "אוצר התיישבות היהודים" ושל מטרותיו.
1938
בספטמבר נחתם הסכם מינכן; באוקטובר גרמניה משתלטת על חבל הסודטים;
בנובמבר יוזמת גרמניה את פוגרום "ליל הבדולח".
1939
במאי בריטניה מפרסמת את "הספר הלבן";
אירופה מידרדרת למלחמה: במרס גרמניה כובשת את צ'כוסלובקיה;
ב-23 באוגוסט חותמות גרמניה וברית המועצות על הסכם אי-התקפה;
פלישת גרמניה ב-1 בספטמבר לפולין מציינת את ראשית
מלחמת העולם השנייה.
1940
ב-10 במאי נעשה וינסטון צ'רצ'יל לראש ממשלת בריטניה;
באותו היום תוקפת גרמניה במערב אירופה;
ב-22 ביוני צרפת נכנעת;
ביולי פותח חיל האוויר הגרמני בהתקפות על בריטניה.
19 בנובמבר – 1940
1941
ב-22 ביולי גרמניה פולשת לברית המועצות;
גרמניה פותחת ברצח שיטתי של יהודים בשטחים שכבשה במזרח;
בדצמבר מתחילים הנאצים בהמתה שיטתית של יהודים בגז
במחנה חלמנו בפולין;
ב-7 בדצמבר תוקפת יפן את בסיס פרל הארבור;
למחרת מכריזות ארצות הברית ובריטניה מלחמה על יפן, ואילו גרמניה ואיטליה מכריזות מלחמה על ארצות הברית.
מאי – 1941
1942
האמריקאים מנצחים את היפנים באוקיינוס השקט;
באוקטובר הבריטים מביסים את הגרמנים באל-עלמיין;
בנובמבר מצליחים הרוסים לכתר את הכוח הגרמני שצר על סטלינגרד;
עד אמצע השנה פועלים בפולין שישה מחנות השמדה, שבהם נרצחים יהודים מכל אירופה שבשלטון הנאצים.
1943
בינואר נכנעים הגרמנים בסטלינגרד;
באפריל פורץ מרד גטו ורשה;
ביולי הסובייטים מנצחים בקרב קורסק;
בספטמבר נוחתים כוחות בעלות הברית בדרום איטליה.
1944
ביוני נוחתים כוחות בעלות הברית בנורמנדי;
באוגוסט משוחררת פריז;
בסוף השנה נכשלת המתקפה הגרמנית האחרונה (מתקפת הארדנים);
מפקד האצ"ל, מנחם בגין, מכריז בספטמבר על מרד בבריטים.
1945
ב-30 באפריל היטלר מתאבד;
ב-8 במאי גרמניה נכנעת ללא תנאי;
ב-14 באוגוסט, בעקבות הטלת פצצות אטום על הירושימה ונגסקי, גם יפן נכנעת והמלחמה מסתיימת;
בסן פרנסיסקו נערכת ועידת ייסוד האו"ם.
1946
משפטי נירנברג;
בנאום שהוא נושא ב-5 במרס וינסטוֹן צ'רצ'יל נותן פרסום למונח "מסך הברזל" והופך את "המלחמה הקרה" המתנהלת בין האמריקאים לסובייטים
לעובדה פומבית;
השקת אניא"ק, המחשב הראשון שהוא כולו אלקטרוני. משקלו כ-30 טונות, והוא מסוגל לבצע 5,000 חישובים בשנייה.
1947
הודו עצמאית.
29 בנובמבר – 1947
1948
ארצות הברית יוזמת את תוכנית מרשל לשיקום אירופה.
14 במאי – 1948
1949
גרמניה נחלקת לשתי מדינות;
הקומוניסטים מנצחים במלחמה בסין;
ארצות הברית מקימה את ברית נאט"ו;
הסכם שביתת נשק שנחתם ביולי בין ישראל לסוריה מציין את סיומה הרשמי של מלחמת העצמאות.
25 במאי – 1949
בישיבת מועצת המייסדים, מסכימים הכול להעביר את שני הבנקים "ממחיצת החוק האנגלי אל מחיצת החוק הישראלי".
אוגוסט – 1949
על פי בקשתו בצוואתו, מועברות עצמותיו של תיאודור הרצל (וכן עצמות הוריו ואחותו) למדינת ישראל ונקברות בהר הרצל בירושלים.
1950
ראשית מלחמת קוריאה;
סין משתלטת על טיבט.
ספטמבר – 1950
1951
סיום מלחמת קוריאה;
הסכם פריז להקמת "הקהילה האירופית לפחם ולפלדה" הוא הצעד הראשון לקראת הקמת האיחוד האירופי.
1 במאי – 1951
1952
הפיכת הקצינים הצעירים במצרים;
ישראל מתחילה בביטול משטר הצנע;
הסכם השילומים עם גרמניה.
1953
מות סטלין;
ג'יימס ווטסון ופרנסיס קריק מפענחים את מבנה הדנ"א;
דוד בן גוריון פורש לשדה בוקר. משה שרת נעשה ראש ממשלה במקומו.
2 במרס – 1953
14 באפריל – 1953
1954
צרפת מוותרת על וייטנאם. הסכם ז'נווה מחלק את הארץ לשתי מדינות;
גמאל עבד א-נאצר תופס את השלטון במצרים;
ראשית מלחמת אלג'יריה;
ראשית פרשת "עסק הביש".
1955
ברית המועצות מקימה את ברית ורשה;
ראשית המאבק של מרטין לותר קינג לביטול האפליה הגזעית בארצות הברית;
בן גוריון שב אל ראשות הממשלה.
20 בספטמבר – 1955
1956
מצרים מלאימה את תעלת סואץ;
מלחמת סיני;
טבח כפר קאסם.
1956
1957
הקמת "הקהילה הכלכלית האירופית" (השוק המשותף);
ברית המועצות משגרת את הלוויין "ספוטניק 1" –
העצם הראשון שהאדם משגר לחלל;
צה"ל משלים את נסיגתו מסיני.
1958
שארל דה גול חוזר לשלטון בצרפת;
התחלת הקמת הכור הגרעיני בדימונה.
1959
סין מדכאת מרד בטיבט. הדלאי לאמה בורח להודו;
פידל קסטרו תופס את השלטון בקובה;
צעירים פלסטינים מקימים בכוויית את ארגון פת"ח. יאסר ערפאת נבחר ליושב ראש הארגון.
1960
ג'ון קנדי נבחר לנשיא ארצות הברית;
המִנהל למזון ותרופות של ארצות הברית מאשר את השימוש בגלולה למניעת היריון.
1961
הקמת חומת ברלין;
שיגור יועצים צבאיים לדרום וייטנאם מציין את ראשית שקיעתה של ארצות הברית במלחמת וייטנאם;
נכשלת הפלישה למפרץ החזירים בקובה;
הקוסמונאוט הסובייטי יורי גגרין הוא האדם הראשון ששוגר לחלל;
משפט אייכמן.
1962
צרפת מכירה בעצמאות אלג'יריה;
משבר הטילים בקובה.
1963
ג'ון קנדי נרצח;
להקת הביטלס מגיעה לראשונה לצמרת מצעד הפזמונים בבריטניה;
דוד בן גוריון פורש סופית מראשות הממשלה. לוי אשכול מחליף אותו.
1964
הליגה הערבית מקימה את אש"ף;
נשיא ארצות הברית לינדון ג'ונסון מעביר חוקים שמבטלים את האפליה הגזעית החוקית בארצות הברית.
1965
הטמנת מטען חבלה בתעלת המוביל הארצי היא פעולת הטרור הראשונה של ארגון הפת"ח;
הבחירות לכנסת השישית מציינות את שיא כוחן של סיעות השמאל בישראל (72 מנדטים). גח"ל, שמוקמת באותה שנה מאיחוד חירות והמפלגה הליברלית, זוכה ב-26 מנדטים.
1966
שליט סין מאו דזה דונג פותח ב"מהפכת התרבות";
המשק הישראלי שוקע במיתון.
1967
מלחמת ביאפרה;
מלחמת ששת הימים;
הקמת התנחלויות ראשונות בשטחים;
מדינות ערב המשתתפות בוועידת חרטום מכריזות על "לא" לשלום עם ישראל;
האו"ם מקבל את החלטה 242.
1968
בינואר נכשלת מתקפת הטֶט בדרום וייטנאם;
באפריל נרצח מרטין לותר קינג;
במאי מתרחשים "אירועי מאי" בפריז;
באוגוסט פולשים הסובייטים לצ'כוסלובקיה ושמים קץ ל"אביב של פראג";
בישראל גובר הטרור הפלסטיני. מתחילים שידורי הטלוויזיה הכללית. מפא"י, רפ"י ואחדות העבודה מתאחדות למפלגת העבודה.
1969
יאסר ערפאת נבחר ליושב ראש אש"ף;
פסטיבל וודסטוק;
האסטרונאוט האמריקאי ניל ארמסטרונג הוא האדם הראשון שמניח את כף רגלו על אדמת הירח;
הכרזת נשיא מצרים נאצר על סופה של הפסקת האש עם ישראל מציינת את תחילתה הרשמית של מלחמת ההתשה;
מות לוי אשכול. גולדה מאיר תופסת את מקומו.
1970
חאפז אלאסד תופס את השלטון בסוריה;
"ספטמבר השחור" בירדן;
הפסקת אש בין ישראל למצרים;
נשיא מצרים נאצר מת. אנואר א-סאדאת תופס את מקומו.
1971
מלחמת העצמאות של בנגלדש.
1972
ראשית פרשת ווטרגייט;
טבח מינכן.
1973
צבא ארצות הברית יוצא מדרום וייטנאם;
הקמת הליכוד בידי גח"ל וכמה ממפלגות הימין. מלחמת יום כיפור.
1974
"מהפכת הציפורן" בפורטוגל;
מלחמת קפריסין;
ריצ'רד ניקסון מתפטר מתפקידו;
לחץ ציבורי מביא להתפטרות גולדה מאיר. יצחק רבין תופס את מקומה.
1975
לבנון שוקעת במלחמת אזרחים;
צפון וייטנאם כובשת את דרום וייטנאם.
1976
מת מנהיג סין מאו דזה דונג. במפלגה הקומוניסטית פורץ מאבק כוח שמסתיים בניצחון תומכי הרפורמה;
הצבא תופס את השלטון בארגנטינה ופותח ב"מלחמה המלוכלכת";
מבצע יונתן.
1977
"המהפך": הליכוד בהנהגת מנחם בגין מנצח בבחירות לכנסת. נשיא מצרים סאדאת בא לביקור ראשון בישראל;
סטיב ג'וֹבּס וסטיב ווֹזניאק משיקים את "אפל 2" – המחשב האישי הראשון שזוכה להצלחה מסחרית.
1978
טבח כביש החוף. מבצע ליטני. בספטמבר חותמים בגין וסאדאת על הסכם מסגרת להסכם שלום בין ישראל למצרים (הסכם קמפ דייוויד). ב-26 במרס 1979 הם נפגשים שוב כדי לחתום על חוזה השלום הראשון בין ישראל לאחת ממדינות ערב.
1979
מרגרט תאצ'ר נבחרת לראשות ממשלת בריטניה; אייתוללה חומייני מנהיג משטר הלכה מוסלמי באיראן;
ברית המועצות פולשת לאפגניסטן כדי לסייע לממשלתה נגד המוג'אהדין.
1980
מות מנהיג יוגוסלביה טיטו;
הקמת ארגון סולידריות בפולין;
ראשית מלחמת איראן-עיראק;
רונלד רייגן נבחר לנשיא ארצות הברית.
1981
נשיא מצרים סאדאת נרצח. סגנו חוסני מובארכ תופס את מקומו;
מדענים אמריקאים מדווחים על מחלה קטלנית חדשה שקיבלה כעבור זמן קצר את השם אֵיידס;
חיל האוויר הישראלי משמיד כור גרעיני בעיראק. בדצמבר ישראל מחילה את החוק הישראלי על הגולן.
1982
מלחמת פוקלנד;
מלחמת לבנון הראשונה. טבח סברה ושתילה. שיעים מקימים את ארגון חיזבאללה. בסוף השנה מגיע שיעור האינפלציה בישראל ל-132 אחוזים.
1983
אש"ף מעביר את מפקדתו מלבנון לתוניסיה;
מנחם בגין מתפטר מראשות הממשלה. יצחק שמיר תופס את מקומו;
חברת "מוטורולה" מתחילה לשווק טלפונים סלולריים. משקלם של הטלפונים הסלולריים הראשונים מתקרב לקילוגרם אחד, והם משמשים למטרה אחת: ביצוע שיחות טלפון.
6 באוקטובר – 1983
8-9 באוקטובר – 1983
24 באוקטובר – 1983
1984
פרשת קו 300. תיקו בבחירות לכנסת מביא להקמת ממשלת אחדות. שמעון פרס ראש ממשלה למחצית הקדנציה.
1985
מיכאיל גורבצ'וב נעשה מנהיג ברית המועצות ופותח במהרה ברפורמות שנועדו לתקן את המשטר הקומוניסטי;
צה"ל נוסג מרוב לבנון. תוכנית חירום מצליחה לייצב את כלכלת ישראל ולהוריד את האינפלציה ל-20 אחוזים.
1985
בעקבות משבר מניות הבנקים מוקמת ועדת חקירה ממלכתית, שתפקידה לחקור את הגורמים לוויסות מניות הבנקים ולמשבר בהן. בראש הוועדה עומד שופט בית המשפט העליון משה בייסקי.
1986
אסון צ'רנוביל;
יצחק שמיר מחליף את שמעון פרס בראשות הממשלה.
1986
27 במאי – 1986
מזומנת מועצת המייסדים לדון בדוח ועדת בייסקי.
11 ביוני – 1986
6 בנובמבר – 1986
בישיבת מועצת המייסדים, טוען ד"ר ראובן הכט כי "לאחר פרסום מסקנות ועדת בייסקי היו צריכים להתפטר כל חברי הדירקטוריון".
1987
חשיפת פרשת "איראן-קונטרס";
ברצועת עזה מוקמת תנועת חמאס;
בדצמבר פורצת האינתיפאדה הראשונה.
2 בינואר – 1987
8 בינואר – 1987
מתחילה לכהן בבל"ל מועצת מנהלים חדשה בראשותו של ד"ר מאיר חת.
14 בינואר – 1987
מתכנסת נשיאות הוועד הפועל הציוני לדיון בפרשת יפת. היושב ראש, אפרים אבן, אומר כי הפרשה מוטטה את עקרונות התנועה הציונית בדבר צניעות, דוגמה אישית והקרבה. "דרישת הנשיאות", אומר אבן, "שיהא פיקוח על בל"ל ועל תהליך קבלת ההחלטות בהנהלתו, ושתהיה בו גם ביקורת ציבורית". לפיכך נבחרת ועדה שתבדוק "את המבנה של 'אוצר התיישבות היהודים' ואת מערכת היחסים בין ההסתדרות הציונית ל'אוצר התיישבות היהודים' ובל"ל". למחרת בוחרת מועצת המייסדים ועדת מינויים וּועדה לרֵאורגניזציה של "אוצר התיישבות היהודים"
10 בפברואר – 1987
26 באפריל – 1987
9 בנובמבר – 1987
1988
סיום מלחמת איראן-עיראק;
יושב ראש אש"ף יאסר ערפאת מכריז על עצמאות פלסטין ועל הכרה בהחלטה 242 של האו"ם.
8 ביוני – 1988
5 באוקטובר – 1988
30 באוקטובר – 1988
המועד שנקבע לפדיון המניות, היה על ממשלת ישראל להעביר לידיה את הבעלות על מאה אחוז מהון הבנקים שהיו מעורבים בפרשת ויסות המניות, ובכללם בל"ל.
30 בנובמבר – 1988
1989
צבא ברית המועצות נסוג מאפגניסטן;
התמוטטות הגוש הקומוניסטי במזרח אירופה;
טבח טיאננמן בסין;
הסכם טאיף מביא לסיום מלחמת האזרחים בלבנון;
השינויים בברית המועצות מביאים לחידוש העלייה ההמונית ממנה.
17 בינואר – 1989
9 במאי – 1989
23 באוגוסט – 1989
1990
ברוב מדינות מזרח אירופה נערכות בחירות חופשיות;
באוגוסט עיראק כובשת את כוויית;
באוקטובר מתאחדות גרמניה המזרחית וגרמניה המערבית למדינה אחת.
30 בינואר – 1990
7 בפברואר – 1990
8 במרס – 1990
מאי – 1990
1990
כך מוטל על חברת יק"ט לנאמנות לנהל במשך 15 שנה את ההשקעות של בעלי המניות הנעדרים באיגרות חוב ממשלתיות ובמניות בל"ל ו"אוצר התיישבות היהודים", כאשר בכל שלושה חודשים משערך רואה חשבון את ערכן כדי לקבוע את שוויין לצורך פדיון.
1991
ארצות הברית מביסה את עיראק במלחמת המפרץ הראשונה;
תחילת מלחמות יוגוסלביה;
כישלון הפיכה של הקומוניסטים מחליש את שלטונו של גורבצ'וב ומאיץ את קִצה של ברית המועצות;
ב-31 בדצמבר ברית המועצות חדלה להתקיים ומתפרקת רשמית ל-15 מדינות;
החידושים של מדען המחשבים הבריטי טים ברנרס-לי עושים את האינטרנט נגיש להמונים ומאפשרים את צמיחתו המהירה;
מבצע שלמה;
לחץ אמריקאי מביא לכינוס ועידת מדריד.
1 באוקטובר – 1991
1992
ביל קלינטון נבחר לנשיא ארצות הברית;
מפלגת העבודה בראשות יצחק רבין מנצחת בבחירות לכנסת.
4 בנובמבר – 1992
1993
הקהילה האירופית הופכת לאיחוד האירופי;
נחתם הסכם עקרונות ("הסכם אוסלו") בין ישראל לאש"ף.
31 באוקטובר – 1993
