צ'לֵנוֹב, יחיאל
Chlenov, Yehiel

רופא ומנהיג ציוני יליד אוקראינה (1918-1863). מראשוני תנועת חיבת ציון וממנהיגי התנועה הציונית ברוסיה.
     יחיאל יפים צ'לנוב נולד למשפחה חסידית בעיר קרמנצ'וג, בתחום המושב של האימפריה הרוסית. בנעוריו עברה משפחתו למוסקבה, והוא למד רפואה באוניברסיטה שלה ונעשה רופא מצליח.
     בעקבות פרוץ פרעות "סופות בנגב" בשנת 1881 היה צ'לנוב מראשוני תנועת חיבת ציון. הוא היה מעורב בהקמת קבוצות אחדות של חובבי ציון, ונמנה עם מנהיגי התנועה ברוסיה. בשנת 1897 הוא נמנע מלהשתתף בקונגרס הציוני הראשון מחשש שהתנועה החדשה תזיק לפעולות המעשיות של חובבי ציון, אבל כעבור שנה השתתף בקונגרס הציוני השני ופעל בשנים הבאות לחיזוק התנועה הציונית באזור מוסקבה וברוסיה כולה.
     בימי פולמוס אוגנדה נמנה צ'לנוב עם המתנגדים לתוכנית אוגנדה, אבל בה-בעת פעל למניעת קרע בתנועה הציונית. בשנים הבאות התחזק מעמדו בתנועה, והוא נבחר, בין השאר, כחבר "אוצר התיישבות היהודים" וכחבר בקרן קיימת לישראל. מתוקף תפקידו החדש ביקר בשנים 1907–1909 בארץ ישראל ורכש את הקרקע שעליה הוקם לימים היישוב מגדל. ב-1911 עבר צ'לנוב לברלין, שנעשתה מרכז התנועה הציונית, ובין השאר, עמד בראש חברת "גאולת הארץ" ונבחר לוועד הפועל של הקונגרס הציוני. לאחר פרוץ מלחמת העולם הראשונה עבר עם ההנהלה הציונית לקופנהגן, ומשם ללונדון, שבה שותף בפעולתם המדינית של חיים וייצמן ונחום סוקולוב. צ'לנוב מת בלונדון, וב-1961 הועלו עצמותיו לישראל ונקברו בבית הקברות טרומפלדור בתל אביב. על שמו נקרא המושב תלמי יחיאל.