הצפירה

עיתון עברי שיצא לאור לסירוגין בשנים 1931-1862. העיתון העברי הראשון שיצא לאור בפולין.
נוסד בוורשה כשבועון בידי הסופר והממציא חיים זליג סלוֹנימסקי, (חז"ס), שהיה גם עורכו הראשון. בעת הקמתו הייתה מטרתו העיקרית של "הצפירה" לספק חדשות מהעולם ומידע בתחומי המדע והטכנולוגיה, ומאחר שהוא פנה בעיקר לקהל חסידי-שמרני, נמנע עורכו מלעסוק בסוגיות פוליטיות שנויות במחלוקת ואף מעיסוק בספרות ובשירה.
     לאחר חצי שנה ועשרים וחמישה גיליונות מונה סלונימסקי למפקח על בית המדרש לרבנים בז'יטומיר והפסיק להוציא את העיתון. בשנת 1874, בעקבות סגירת בית המדרש, הוא חידש את הוצאת העיתון בברלין, ולאחר שנה החזיר את מערכת העיתון לוורשה, ושם היא נשארה עד סגירתו. גם בשלב הזה התמקד "הצפירה" בחדשות ובמדע פופולרי, אם כי עם הזמן החלו להופיע בו גם מאמרים פובליציסטיים ואף תוכן ספרותי.
     בראשית שנות השמונים של המאה התשע-עשרה החל סלונימסקי לצמצם את פעילותו בעיתון. את מקומו תפס בהדרגה נחום סוקולוב, שכתב בו מאז 1876 ואילך. ב1886 נעשה סוקולוב עורך משנה ויזם את הפיכת "הצפירה" באותה שנה ליומון. ב-1894 הוא דחק את סלונימסקי מהעיתון ונעשה עורכו, והחזיק בתפקיד הזה עד 1916 (אף שלאחר 1910 עברה העריכה בפועל לידי אחרים). בראשית ימיו של סוקולוב כעורך היה הקו האידאולוגי-פוליטי של העיתון זהיר, והוא אף הסתייג מ"חיבת ציון" ומתיאודור הרצל ומספרו "מדינת היהודים". אבל לאחר שסוקולוב פגש את הרצל בקונגרס הציוני הראשון, הוא נתפס לרעיון הציוני והפך את "הצפירה" לשופרה של התנועה הציונית.
     "הצפירה" הגיע לשיאו בראשית המאה העשרים. באותה העת היו לו יותר מעשרת אלפים מנויים, הוא היה העיתון העברי המוביל באימפריה הרוסית, ועם היוצרים שפרסמו בו נמנו שלום אַש, ש"י עגנון, דבורה בארון, אורי ניסן גנסין וזלמן שניאור. אבל לאחר תום מלחמת העולם הראשונה התמעט קהל קוראיו, והוא לא נשא את עצמו מהבחינה הכלכלית. ב-1917 פרשה ההסתדרות הציונית את חסותה על העיתון, אבל לא היה בכך כדי להצילו, ובשנים הבאות הוא ראה אור לסירוגין עד סגירתו הסופית באוגוסט 1931.