הפריצה להשקעות ריאליות

סיומם של המאבקים המשפטיים הכניס את אוצר התיישבות היהודים לעידן חדש. תחת השליטה המוחלטת של ההסתדרות הציונית העולמית מצאה את עצמה החברה, שהחלה את דרכה כ"בנק הקולוניאלי היהודי" בסוף המאה התשע-עשרה, בפני אתגר בעל משמעות היסטורית. ראשיה ניצבו בצומת דרכים שאילץ אותם להכריע לאן מועדות פניה של  אוצר התיישבות היהודים במאה העשרים ואחת: האם היא צריכה להמשיך להתפתח כזרוע פיננסית שתממן פעילויות כלכליות ציוניות? או שמא דרכה של החברה כ"בנק היהודי הלאומי", כפי שהרצל אהב לכנותה, הגיעה לסיומה ובשלה השעה להפוך אותה לגוף יזמי שעוסק בבניין הארץ?

הכרעתם הייתה פשוטה: גם וגם.

חברת אוצר התיישבות היהודים חצתה את הצומת שאליו הוביל אותה המאבקים המשפטיים כשהיא נחושה לבנות את עצמה מעתה כישות דו-תכליתית: להמשיך בפעילות פיננסית עם החזקות משמעותיות בבנקאות, אבל בו-בזמן להתפתח כגוף השקעה בפרויקטים ריאליים בעלי ערך ציוני מובהק. אחרי ככלות הכול, היה זה הרצל בכבודו ובעצמו שדיבר בהתלהבות על מיזמים בתחום החשמל, המים, הכימיה והאקדמיה עוד בטרם נולדה חברת אוצר התיישבות היהודים (ראו פרק: "במקום נדבות – עבודה ובנקאות"). הגיעה השעה שהחברה תגשים גם את חזונו זה.

לא מוותרים על הבנק

המאוויים לפעול בתחומי הבנקאות והפיננסים היו מאז ומעולם חלק מהמטען הגנטי של אוצר התיישבות היהודים. כבר בתחילת שנות התשעים של המאה העשרים, לאחר שהשליטה בבנק לאומי ניטלה ממנה בעקבות משבר המניות הבנקאיות (ראו פרק: "רגע של אמת"), חתרו ראשי החברה למצוא את הדרך כדי להמשיך ולפעול בתחום הפיננסי. העובדה שבידיה נותרו פחות מ-5% ממניות בנק לאומי, לא שינתה את הדנ"א של החברה ואת רצונה להיות בעלת השפעה משמעותית בעולם הבנקאות הישראלי.

השאיפות האלה ינקו אמנם מעברה במאה התשע-עשרה, עת הוקמה כזרוע פיננסית ציונית, אבל תודלקו באמצעות הבטחה שקיבלו ראשי אוצר התיישבות היהודים בסוף שנות השמונים ממי שכיהן באותם ימים כשר האוצר וכממלא מקום ראש הממשלה, שמעון פרס. כזכור, כאשר הממשלה החלה לקדם את ההסדרים שהביאו לסיומו של משבר המניות הבנקאיות, הועברו רוב מניות בנק לאומי שהחזיקה אוצר התיישבות היהודים לידיה של המדינה. כבר אז הבהירו ראשי החברה למשרד האוצר כי הם אינם מוותרים על חלומם לחזור ולהיות בעלי שליטה בבנק, וכי בעתיד יפעלו להגדיל מחדש את החזקותיהם בבנק באופן שיאפשר להם עמדת שליטה. בתגובה הביע שר האוצר, שמעון פרס, תמיכה באפשרות זו ואף העלה את עמדתו על הכתב.

במכתב ששלח לראשי החברה בחודש יוני 1989 הצהיר כי כאשר תחליט הממשלה למכור את מניות בנק לאומי שבידיה לגורמים פרטיים, הוא יראה באופן חיובי את מועמדותה של אוצר התיישבות היהודים להיות שותפה בקבוצת השליטה. "אם תגישו לבד, או עם אחרים, הצעה לרכישת גרעין השליטה", כתב להם שר האוצר, "תישקל הצעתכם באהדה".

מכתבו של פרס תחזק את הכמיהה של אוצר התיישבות היהודים לחזור ביום מן הימים אל הבנק שאותו הקימה בעבר במעמד של בעלת שליטה, או כשותפה בקבוצה שתחזיק בגרעין השליטה. ראשי החברה פעלו בתחושה שזהו ייעודה ההיסטורי והמתינו בדריכות לרגע שבו תיווצר הזדמנות מתאימה להחזיר עטרה ליושנה. הרגע הזה הגיע בשנת 2005.

באותם ימים סוגיית ההפרטה של בנק לאומי תפסה תאוצה משמעותית ובאוצר התיישבות היהודים הבינו שזהו עיתוי מצוין לפעול כדי לחזור לעמדת שליטה בבנק. בחודש מרץ הם פתחו במהלך שנועד לאפשר להם להיות חלק מקבוצת משקיעים שירכשו את בנק לאומי.

הצעד הראשון וההכרחי היה לקבל אור ירוק מהרגולטור. דב שילנסקי, יושב ראש הדירקטוריון של החברה, פנה במכתב רשמי לנגיד בנק ישראל וביקש ממנו להצהיר כי "אין התנגדות מצד בנק ישראל שנהווה חלק מקבוצה שתחזיק בגרעין השליטה".

במכתבו תיאר שילנסקי את השתלשלות העניינים שדרדרה את מעמדה של אוצר התיישבות היהודים למעמד של מחזיקת מניות רגילה בבנק. הוא הזכיר כי החברה החזיקה בעבר ב-75% ממניות השליטה בבנק, וסיפר כיצד ניאותה לבקשת הממשלה וּויתרה על מניות אלה תמורת 3% ממניות ההון של הבנק. המהלך, ציין יושב ראש אוצר התיישבות היהודים, נעשה תוך "הבטחה בכתב כי משרד האוצר יראה בעין יפה את השתלבותנו בעתיד בגרעין השליטה שייווצר".

מכתבו של שילנסקי התניע דיאלוג אינטנסיבי בין הצדדים. בבנק ישראל גילו עניין רב בהבטחתו של שר האוצר פרס ופתחו בתחקיר על פעילותה של אוצר התיישבות היהודים ואופייה המיוחד כחברה שמקיימת פעילות עסקית תוך נאמנות למטרות ציוניות.

בחברה עצמה ניכרה התגייסות רבה כדי לקדם את המהלך. ראשיה קיימו ישיבות התייעצות, וצוותים אספו חומרים ארכיוניים רלוונטיים והעבירו אותם לידיו של בנק ישראל . החומר סייע כדי לתאר כיצד שימשה החברה בעבר כבנק המרכזי של המדינה בטרם הוקם בנק ישראל, וכדי להציג את גלגוליה השונים עד לקריסת המערכת הבנקאית בשנת 1983. מנהלי אוצר התיישבות היהודים דיווחו לבנק ישראל כי חלק מהקבוצות שמתעתדות להתמודד על רכישת השליטה בבנק כבר פנו אליהם והבהירו כי הם רואים במהלך שכזה הזדמנות מצוינת "להיות גורם משפיע ולעודד בבנק פעילות לעידוד עלייה והתיישבות ברוח מייסדי הבנק והתורה הציונית".

בחודש ינואר 2006 נחתה על שולחנו של יושב ראש אוצר התיישבות היהודים תשובתו המאכזבת של בנק ישראל. סגן המפקח על הבנקים, אבי אקשטיין, הודיע כי חטיבת הפיקוח על הבנקים בחנה את הבקשה והגיעה למסקנה כי החברה איננה מתאימה להיות חלק מהקבוצה שתחזיק בגרעין השליטה בבנק. לדבריו, מבנה הבעלות המיוחד של אוצר התיישבות היהודים יוצר קשיים. הוא התייחס למאבק בין חברי מועצת המייסדים לבין ההסתדרות הציונית העולמית והבהיר כי מצב שבו זהותו של הגורם השולט באוצר התיישבות היהודים איננה ברורה, מהווה בעיה. בנוסף הוא קבע כי אופייה המיוחד של החברה, כמי שפועלת על בסיס מטרות שאינן מטרות עסקיות מובהקות, לא מאפשר לה להיות בעלת שליטה בבנק לאומי. "תאגיד בנקאי", הבהיר סגן המפקח על הבנקים, "צריך להתנהל על פי שיקולים עסקיים. על פניו נראה כי החברה פועלת גם מתוך שיקולים שאינם עסקיים גרידא, אלא שיקולים חברתיים ואחרים (גם אם הם ראויים לחברה)".

האכזבה באוצר התיישבות היהודים הייתה גדולה. ראשיה הבינו כי באופן אירוני המטרות שלשמן הקימה התנועה הציונית זרוע פיננסית שהפכה לימים לבנק לאומי, הן אלה שבגללן לא מתאפשר לחברה להיות היום חלק מבעלי הבנק. הם החליטו לא לוותר.

הצעד הבא היה פנייה לנגיד בנק ישראל, פרופסור סטנלי פישר, בניסיון לשכנע אותו לבטל את החלטת הפיקוח על הבנקים ולאפשר בכל זאת השתלבות בקבוצת השליטה. מנהלי אוצר התיישבות היהודים" הסבירו לנגיד שהחברה בעלת חוסן פיננסי משמעותי כי החזקתה ב-5% ממניות בנק לאומי איננה ממונפת. יתר על כן – הם הדגישו שהסכמתם לוותר על השליטה בבנק בתחילת שנות התשעים בעקבות משבר המניות הבנקאיות הייתה תנאי לכך שברבות הימים יקבלו את ההזדמנות לחזור לעמדת שליטה בבנק. בהקשר זה חזרו והפנו את פרופסור פישר למכתב ההתחייבות של שר האוצר, שמעון פרס. "זו הבטחה שלטונית מחייבת", אמרו לנגיד.

למרות המאמצים המשודרגים בנק ישראל לא שינה את עמדתו. הנושא ירד מסדר היום ואוצר התיישבות היהודים נשארה במעמד של בעלת מניות רגילה בבנק לאומי.

אבל החלום לחזור לעמדת השפעה משמעותית בבנק מעולם לא גווע. ארבע שנים לאחר שזכו לתשובה שלילית, יחדשו ראשי אוצר התיישבות היהודים את יוזמתם ויפתחו בניסיון נוסף כדי לחזור לעמדת שליטה בבנק לאומי.

סיבוב שני

בעקבות סיום מאבק השליטה בין גופי התנועה הציונית בשנת 2007 והעברת מניות המייסדים לידיה של ההסתדרות הציונית העולמית (ראו פרק: מאבק השליטה), החלה האחרונה לבצע שינויים בקרב בעלי תפקידי מפתח באוצר התיישבות היהודים. הבולט שבהם היה מינויו של חגי מירום לתפקיד יושב ראש החברה במקומו של דב שילנסקי. בתאריך 1 בינואר 2010 נכנס יושב הראש החדש לתפקידו, ומיד עם כניסתו לתפקיד הצהיר כי אוצר התיישבות היהודים חייבת לחזור לעמדת השפעה משמעותית בתוך בנק לאומי. זו הייתה שריקת הפתיחה למהלך נוסף שבו תנסה אוצר התיישבות היהודים להשתלב בקבוצה שתחזיק בגרעין השליטה בבנק לאומי.

בשלב הראשון פתח מירום במרתון מפגשים עם מנהלים בכירים בתוך הבנק, עם בעלי מניות משמעותיים בבנק ועם קבוצות יזמים אחרות שעשויות להתעניין ברכישת לאומי. הוא הגיע למסקנה כי חבילת המניות שהחזיקה אוצר התיישבות היהודים אטרקטיבית מאוד בשוק ההון ומעניקה לה סיכוי משמעותי להצטרף לקבוצת שליטה בבנק. בשלב הזה יצר מירום קשר עם אבי אקשטיין, מי שהיה במהלך הניסיון הקודם בתפקיד סגן המפקח על הבנקים, שהחליט למנוע את הכניסה של אוצר התיישבות היהודים לקבוצת השליטה. אקשטיין, שפרש בינתיים מבנק ישראל, ניתח לבקשתו של יושב ראש אוצר התיישבות היהודים את המצב והעריך כי הנסיבות שנוצרו בשנת 2010 משאירות סיכוי סביר שעמדת בנק ישראל תשתנה ותאפשר לחברה  להיות חלק מקבוצה השולטת בבנק לאומי.

מעודד מהמסרים שקיבל בסבב הפגישות עם יזמים וגורמים בבנק לאומי ומעמדתו של סגן המפקח לשעבר, פנה חגי מירום לפרופסור סטנלי פישר, נגיד בנק ישראל, ולרוני חזקיהו, ששימש בתפקיד המפקח על הבנקים. אוצר התיישבות היהודים הקימה את הבנק הזה, והיא ראויה לשוב ולהיות חלק משמעותי ממנו, אמר להם.

הנגיד והמפקח ציננו את התקוות של היושב ראש החדש. הם הסבירו כי בנק ישראל מגבש מדיניות שתתמוך במבנה בעלות חדש על בנק לאומי – תאגיד בנקאי בבעלות ציבורית שאין לו קבוצת שליטה בכלל. תוך זמן לא רב התבדו התקוות לחלוטין. בנק לאומי הופרט באופן שמניותיו מפוזרות בין גורמים רבים ואימץ מבנה בעלות שבו לא קיים גרעין שליטה. ראשי אוצר התיישבות היהודים הבינו כי אפסו הסיכויים לחזור לעמדת שליטה בבנק.

אבל בחברה לא הרימו ידיים. קברניטיה המירו את הניסיונות לרכוש שליטה במהלכים שנועדו לאפשר להם להיות גורם בעל השפעה מהותית בתוך הבנק. הם החליטו לעשות שימוש בחבילת המניות שבידיהם כדי להעצים את השפעתם על מדיניות הבנק ולקדם את פעילותו בתחומים שהולמים את הערכים הציוניים שבהם האמינו ב"אוצר התיישבות היהודים.

המהלך הראשון היה לנצל את כוחה של החברה באספת בעלי המניות של הבנק כדי למנות דירקטור שיקדם את מטרותיה באמצעות יוזמות שיניע מתוך מועצת המנהלים של הבנק. המועמד שסומן כמתאים היה פרופסור ידידיה שטרן – משפטן בעל מומחיות בנושאים מסחריים, בקיאות בסוגיות ממשל תאגידי, אבל עם זאת פעיל מאוד בנושאים ציבוריים וחברתיים. ראשי אוצר התיישבות היהודים הבינו שאם יצליחו להביא למינויו למועצת המנהלים של בנק לאומי, הוא יוכל להיות "הקול הציוני" שיֵדע לאזן בין מטרותיו העסקיות של הבנק לבין מטרות חברתיות שאותן מעוניינת החברה לקדם.

מינוי של שטרן הפך למיני-קמפיין: חברת אוצר התיישבות היהודים שכרה יועץ תקשורת שיקדם את מועמדותו, אנשיה נפגשו עם בעלי מניות כדי לרתום את הסכמתם, גיבשו קואליציה של תומכים מקרב בעלי מניות אחרים בבנק, ובחודש אוגוסט 2012 זכו להצלחה. האספה הכללית של בעלי המניות בבנק לאומי בחרה את שטרן להיות דירקטור מטעם הציבור בבנק. "אני חושב שזה כבוד לחברה שלנו שמימשנו את זכותנו כבעל מניות", אמר לאחר המינוי יושב ראש אוצר התיישבות היהודים, חגי מירום.

המהלך התברר עד מהרה כיעיל, ופרופסור שטרן פעל בדירקטוריון כדי לקדם מדיניות בתחומי איכות הסביבה, כמו מתן אשראי לחברות המקדמות ערכים "ירוקים"; הוא היה מעורב מאוד במדיניות הבנק בכל הקשור לפרישׂת הסניפים של הבנק ביישובי פריפריה; ולקח חלק פעיל בקידום תוכניות למתן הלוואות לדיור (משכנתאות) לאוכלוסיות חלשות. בכובעו כמי שמונה להיות חבר במועצת המנהלים של בנק לאומי בהמלצת אוצר התיישבות היהודים, הצליח שטרן לשלב בין "עסקים" לבין "ציונות" על פי מיטב המסורת שהחברה חרתה על דגלה מאז ומעולם.

הסיפוק מקידום נושאים שהיו מזוהים עם "ערכים ציוניים", באמצעות עמדת השפעה בתוך הדירקטוריון, הגביר את התיאבון של ראשי אוצר התיישבות היהודים. בתחילת שנת 2013 הם סימנו את היעד הבא שלהם: מדיניות התגמול וחלוקת הבונוסים לבכירי הבנק.

אלה היו ימים שבהם התפתחה ביקורת ציבורית נגד תשלומי בונוסים והסכמי שכר לעובדי הבנקים בכלל, ולבכירי המערכת הבנקאית בפרט. סוגיית השכר בבנקים הייתה מאז ומעולם סוגיה רגישה ובאוצר התיישבות היהודים החליטו כי ההתנהלות בתחום זה בבנק לאומי איננה מתיישבת עם הערכים הציבוריים שנראים להם ראויים.

בחודש אוגוסט 2013 החליט דירקטוריון החברה להקים צוות שיגבש עמדה רשמית ויביא הצעות מסודרות למוסדות הבנק. מסקנותיו היו חד משמעיות: יש להגביר את הזיקה בין תגמול הבכירים בבנק לבין ביצועי הבנק, בדגש על רווחיותו. מצוידים בעמדה זו, הצטרפו אנשי אוצר התיישבות היהודים לקולות שקראו לשנות את מדיניות התגמול בבנק. זה היה מאבק ציבורי, שבו לקחו חלק גורמים רבים ובסופו השתכנעה צמרת הבנק לשנות את מדיניות התגמול.

עבור אנשי אוצר התיישבות היהודים הייתה זו הוכחה נוספת לכך שראוי להשמיע קול בסוגיות חברתיות-ציבוריות גם ללא שותפות בגרעין השליטה. הם החליטו להפוך את זה לפרקטיקה.

בשנת 2015 נקלע בנק לאומי למשא ומתן רגיש עם שלטונות המס בארצות הברית. הדיאלוג היה חלק מחקירה מקיפה שהרשויות האמריקניות ניהלו נגד בנקים ישראליים בגין פעילות אסורה בתחומי המיסוי. באוצר התיישבות היהודים החליטו כי האופי הבין־לאומי של הנושא מצדיק את התערבותם. בדומה למהלכים שעשו בעבר, הם גיבשו עמדה לגבי האופן שנכון להתנהל מול הממשל האמריקני ושיקפו אותה לצוות הממונה בבנק כדי שיביא אותה לידי ביטוי בדיאלוג עם האמריקנים.

כך פעלו ראשי החברה גם כאשר התעוררה סוגיית מחיקת החובות ללווים גדולים בבנקים זמן לא רב אחרי כן. התחושה הציבורית הייתה כי לווים גדולים זוכים להסדרי חוב נוחים יותר מאלה המקובלים בקרב משקי בית ועסקים קטנים. היא התפתחה לסערה של ממש כאשר חלק גדול מהביקורת היה מכוון לבנק לאומי ולאופן שבו הוא מבצע גביית חובות מלקוחותיו. אוצר התיישבות היהודים נקטה עמדה שלפיה מדיניות מחיקת החובות חייבת להיות מיושמת ללא אפליה בין לווים.

עוברים לבניין הארץ

אבל הדרמה האמיתית באוצר התיישבות היהודים של אותם ימים לא התחוללה בגזרת הבנקאות. למרות האקטיביזם שהחברה אימצה בכל האמור למעמדה בבנק לאומי, מה שטלטל את החברה בעשור השני של שנות האלפיים היה פריצה למחוזות פעילות חדשים שישנו לחלוטין את צביונה. לראשונה מאז נוסדה כתאגיד פיננסי בסוף המאה התשע-עשרה, החלה אוצר התיישבות היהודים בפעילות משמעותית בתחומי הכלכלה הריאלית.

כבר במהלך הדיונים שקדמו להקמתו של הבנק הקולוניאלי היהודי (The Jewish Colonial Trust Limited), נתן בנימין זאב הרצל ביטוי לחזון שמפעלי התנועה הציונית בארץ ישראל יובילו להקמתם של מיזמים כלכליים בתחומים מגוונים. הוא חלם על תעלה שתקשר את הים התיכון עם ים המלח ותאפשר ייצור חשמל; הוא דיבר על מפעלים לייצור לבנים וחומרי בנייה; הוא השתעשע ברעיון להקים חברת ספנות; וצייר חזון מפואר של השקעות בפעילויות כלכליות ריאליות אחרות. בשנת 2010 החלה אוצר התיישבות היהודים בצעדים מעשיים ראשונים כדי להפוך מחברה, שבמשך יותר ממאה שנים הייתה זרוע פיננסית, לחברה שעוסקת בפעילויות ריאליות שכאלה. אוצר התיישבות היהודים של שנות האלפיים תשנה את מצב הצבירה שלה מחברה שמממנת משקיעים לחברה שמשקיעה ויוזמת בעצמה פרויקטים כלכליים.

התהליך החל עם מינויו של חגי מירום לתפקיד יושב הראש בתחילת השנה. כבר בישיבת הדירקטוריון הראשונה שלו הודיע יושב הראש הנכנס כי ראוי שהחברה תתחיל להשקיע כספים במה שהוא בחר להגדיר – "תחומי תשתית ציוניים". כדי לצקת תוכן לחזון זה, הוקמה בדירקטוריון ועדת השקעות שבראשה עמד אמיר פלד שמאוחר יותר הפך ליו"ר הדירקטוריון. התהליך שיגדיר מחדש את הזרוע הפיננסית שהקים הרצל – יצא לדרכו.

המשימה הראשונה הייתה להגדיר את סוג ההשקעות שאליו תכוון אוצר התיישבות היהודים באדרתה החדשה. ראשיה פתחו בסדרת דיונים כדי להחליט מהי השקעה ציונית כלכלית – האם להשקיע במיזמים חינוכיים? אולי נכון יותר להתחיל בתחום האנרגיה? או שמא הכיוון של החברה בתצורתה החדשה צריך להיות מיזמים שעוסקים בהתפלת מים?

לצד הסוגיות האלה נערכו דיונים פנימיים לגבי רמת הסיכון הראויה – מה משך הזמן שאליו יכוונו ההשקעות? לאיזו תשואה ראוי לחתור? כמה כסף יושקע בכל מיזם?

לאחר שבועות ארוכים של התחבטות עוצבו העקרונות: אוצר התיישבות היהודים תשקיע סכום של מאה מיליון שקלים בשנה במשך חמש שנים רצופות, תוך התמקדות במיזמי תשתית בסיכון נמוך, אך עם פוטנציאל תשואה משמעותית. דמותה החדשה של החברה ככזו שפונה לתחומי בניין הארץ עוצבה על בסיס עקרונות דומים לאלה שאפיינו את האם הקדמונית שלה, The Jewish Colonial Trust Limited, במאה התשע-עשרה: שילוב בין רווחיות לבין ציונות. גם עסקים וגם ערכים.

בחודש אוגוסט 2010 בחר הדירקטוריון את ראובן גרסטל לתפקיד האיש שיוביל את המהפכה ומינה אותו למנכ"ל אוצר התיישבות היהודים במקום מיכאל אוסטפלד. גרסטל, איש עם הבנה עסקית ויכולת ביצוע מוכחת, יהפוך עד מהרה את חזון ההשקעות הריאליות לעובדות בשטח.

כבר בראשית 2011, פתחו המנכ"ל החדש וצוות יועציו במרתון של בדיקות ומפגשים, שבמהלכו בחנו אפשרויות השקעה בתחומים שונים שענו על העקרונות שהדירקטוריון התווה. בשלב הראשון כיוונו לתחום תשתיות האנרגיה. באזור הערבה פעלו באותם ימים חמישה-עשר מתקנים שייצרו חשמל באמצעות טכנולוגיה סולארית. היה מדובר במיזם של חברת Arava Power, שהצליחה להקים את הפרויקט הגדול ביותר שפעל באותם ימים בישראל בתחום האנרגיה המתחדשת. מתקנים פוטו-וולטאיים הוצבו בערבה והצליחו להמיר את אור השמש לאנרגיה חשמלית באופן יעיל.

באוצר התיישבות היהודים שמו עין על הפרויקט שנראה להם מתאים לפרופיל ההשקעות המבוקש. בתחילת 2011 שקל הצוות המקצועי להשקיע במיזם חמישה-עשר מיליון שקלים, אבל בסופו של דבר העסקה לא יצאה אל הפועל.

במהלך החודשים שחלפו מאז לא צלחה עסקת Arava Power, וראשי החברה המשיכו לסמן את תחום האנרגיה כיעד המבוקש להשקעה. הם בחנו מיזם ייצור אנרגיה באמצעות רוח שפעל בתל עסניה, הם ראיינו יזמים שונים שהציעו לחברות ולמפעלים טכנולוגיה שתאפשרו לייעל את צריכת האנרגיה שלהם, אבל בסופו של דבר נפל הפור על חברת "סולארית דוראל".

"סולארית דוראל" הייתה מחלוצות החברות במשק הישראלי שהחלו לפעול בענף האנרגיה הסולארית. החברה השכילה ליצור קשרי עבודה מצוינים עם קיבוצים שונים וניצלה גגות של לולי עופות ורפתות כדי להתקין עליהם פנלים סולאריים שייצרו חשמל באופן מסחרי. כשאנשי אוצר התיישבות היהודים בחנו את הפרויקטים האלה, הם הבינו מיד: "סולארית דוראל" היא ההשקעה הנכונה להתחיל באמצעותה את דרכה החדשה של החברה. אחרי ככלות הכול, מה יכול להיות ציוני יותר משילוב של התיישבות, פריפריה, חקלאות ואנרגיה?!

ההתחלה הייתה במיזמים סולאריים בקיבוצים איילת השחר, גזר וגבעת חיים מאוחד, וההצלחה לא איחרה לבוא. בדיונים שנערכו בוועדת ההשקעות של החברה הוצגו נתוני רווחיות משביעי רצון שאיששו את האסטרטגיה המקורית שדגלה בשילוב בין השקעה ציונית לכזו שנועדה לייצר רווחים. הסיכון היחיד בהשקעה הזאת הוא שהשמש לא תזרח, התלוצצו בכירים באוצר התיישבות היהודים, והחליטו להגביר את היקף הפעילות בתחום.

בשנת 2014 הוחלט לרכוש מחצית מחברת "סולארית דוראל", ובהמשך הורחבו השקעות הקבוצה עוד יותר, עד שבשנת 2019 מצאה את עצמה אוצר התיישבות היהודים שותפה בחברת "דוראל משאבי אנרגיה", שהובלה ע"י דורי דוידוביץ, שלה פרויקטים סולאריים בהיקף עצום. מה שהחל כהשקעה חלוצית בהפקת חשמל באמצעות פאנלים סולאריים בכמה לולים ורפתות, התפתח תוך פחות מעשר שנים לבעלות על מיזמי אנרגיה סולארית ברחבי העולם כולו. ההשקעות של אוצר התיישבות היהודים ב"דוראל משאבי אנרגיה" הביאו אותה לבעלות על שדות ענק של פאנלים סולאריים בארצות הברית, באיטליה, בפולין, בדנמרק וברומניה.

בו-זמנית עם לפיתוח ההשקעות בתחומי האנרגיה הסולארית, החלו ראשי אוצר התיישבות היהודים בחיפוש דרכים להרחיב את תחומי ההשקעות שיהיו תואמות את אסטרטגיית "בניין הארץ". הפתרון נמצא באמצעות השקעות בקרנות השקעה פרטיות שהציעו להשקיע את כספי אוצר התיישבות היהודים בסל פעילויות. ההשקעה הראשונה בוצעה בשנת 2011 בחברת ההשקעות "קרן תשתיות לישראל", שתחומי ההתמחות שלה היו השקעות בתחנות כוח, בכבישים ובמיזמי תחבורה. מהלך השקעה דומה נעשה בקרן ההשקעות הפרטיות "נוי", שגם היא התמחתה בתחומי התשתיות. כספי אוצר התיישבות היהודים שזרמו לקרנות ההשקעה קידמו פרויקטים, כמו כביש שש, הרכבת הקלה בירושלים, מיזם המטרונית בחיפה, עיר הבה"דים ומיזמי אנרגיה נוספים.

מגוונים את ההשקעות הריאליות

הכניסה לעולם קרנות ההשקעה הפרטיות הוכיחה את עצמה כהצלחה. היא השיאה רווחים נאים בלי לחרוג מפרופיל הסיכון השמרני של אוצר התיישבות היהודים, ובו-בזמן אפשרה לחברה לגוון את תחומי הפעילות שלה. בחלוף הזמן הלכו ההשקעות והתפשטו לקרנות השקעה נוספות, ובאמצעותן לתחומים נוספים. כך קרה שאת העשור השלישי של שנות האלפיים פתחה אוצר התיישבות היהודים כחברה שמושקעת במנעד הולך וגדל של תחומים. מה שהחל בתחומי האנרגיה הסולארית, צמח להשקעות מגוונות – החל בחברות שעוסקות בפרישׂת סיבים אופטיים באנגליה, דרך חוות רוח בפולין, עבור לפיתוח בטון אקולוגי, פעילות בתחומי ניטור מערכות ביוב, וכלה בהשקעה בחברת פנגו הישראלית.

אבל התסיסה העסקית לא הורגשה רק בהשקעה באמצעות קרנות השקעה פרטיות. במרץ 2022 פנו בעלי השליטה בחברת דוראל אל הנהלת אוצר התיישבות היהודים וביקשו מהחברה להצטרף לגרעין השליטה בדוראל.

בעלי מניות הרוב בדוראל החזיקו 45% ממניותיה,  מה שהקנה להם עמדת שליטה מצוינת בעסקיה, אבל הם ביקשו לבצע הנפקה נוספת של דוראל בבורסה לניירות ערך כדי לגייס הון שיאפשר להם לפתח אותה ולהזניק אותה לפעילויות חדשות. הם חששו שהנפקה כזו תדלל את ההחזקות שלהם בדוראל ותגרע מיכולתם לשלוט בה. מנקודת מבטם, זה היה מהלך פיננסי שהיה עלול לחשוף אותם למאבקי שליטה עתידיים. לכן הציעו לאוצר התיישבות היהודים לחבור אליהם וליצור "בלוק" של בעלי מניות, שיבטיח את השליטה בחברה גם לאחר שתנפיק מניות נוספות.

באוצר התיישבות היהודים הבינו מיד שמדובר במהלך משמעותי, שמקדם את החברה צעד נוסף אל תוך מגרש העסקים הריאליים. שותפות בגרעין שליטה היא לא עוד השקעה פסיבית. זהו מהלך שמטיל על החברה אחריות וחושף אותה למחויבויות משפטיות מתוקף המעמד החדש שייווצר לה בדוראל.

כדי להבין את מכלול ההשלכות של מהלך כזה, הוקם צוות בדיקה ייעודי שבו לקחו חלק יושב ראש אוצר התיישבות היהודים מאיר שביט, הדירקטורים ראובן שלום ואגאי יחזקאל, ומנכ"ל החברה ראובן גרסטל. במשך חמישה חודשים הם הפכו כל אבן כדי להבין אם אוצר התיישבות היהודים בשלה להפוך לחלק מבעלי השליטה בדוראל. נבחנו ההיבטים המשפטיים, ההשלכות בתחומי המיסוי, אחריותם של נושאי המשרה, וכמובן – מערכת היחסים עם בעלי השליטה הנוכחיים.

לקראת סוף 2022 נפל הפור. בתאריך 7 בספטמבר 2022 הצטרפה אוצר התיישבות היהודים לגרעין השליטה בתאגיד האנרגיה, וחתמה עם בעלי מניות הרוב בדוראל על הסכם שמסדיר את הניהול המשותף בחברה. היה מדובר ב"הסכם הצבעה" באספות בעלי המניות של החברה, שהגדיר את אופי השותפות ונתן לבעלי השליטה את הביטחון שלו השתוקקו אם וכאשר יגייסו הון לצורכי פיתוח החברה.

הזינוק הגדול מגיע

אבל יותר משהייתה זו אבן דרך בהתפתחות העסקית של אוצר התיישבות היהודים, הייתה ההצטרפות לגרעין השליטה בדוראל מהלך שבישר את מה שעתיד להתרחש בחברה עם מינויו של יושב ראש חדש. ב-13 בספטמבר 2022 התכנס הדירקטוריון לישיבה מיוחדת בעקבות פטירתו של יושב הראש מאיר שביט ממחלה קשה. פה אחד הוחלט להפקיד את ההגה בידיו של אגאי יחזקאל, שהצהיר מיד עם מינויו על שלושה עקרונות שינחו אותו כיושב ראש הנכנס של אוצר התיישבות היהודים: שמירה על הקיים; רתימת כל חברי הדירקטוריון כשותפים לפעילות; וקידום החברה למחוזות חדשים.

כניסתו של יחזקאל ללשכת יושב הראש הורגשה מיד. הוא חתר להפוך את אוצר התיישבות היהודים לחברה מודרנית באמצעות כל הכלים שעמדו לרשותו. נוהלי החברה עודכנו, המטה עבר למשרדים חדשים, התקנון שונה, ונעשה מאמץ להטמיע בחברה תרבות חדשה בסגנון שהיה מקובל ב"חברות ציבוריות". אבל כל אלה היו תפאורה למטרה שסימן היושב ראש החדש – לעצב מחדש את פעילותה העסקית של אוצר התיישבות היהודים כחברה שחותרת לעולמות החדשנות.

תפיסת עולמו גרסה כי התרגום העדכני ביותר לחזון הכלכלי הציוני של הרצל הוא השקעות בחברות טכנולוגיה חדשניות. לטעמו, זו הייתה אסטרטגיה שמצדיקה את הקטנת ההשקעות הפיננסיות, ובו-זמנית – את שינוי תמהיל ההשקעות הריאליות. יחזקאל היה משוכנע כי הגיע זמנה של האונייה לחשב מסלול מחדש, וכי הוא זה שצריך לכוון אותה לנתיב הנכון. הוא חתר להוביל את החברה לנקודת שיווי משקל חדשה, שבה היא תהיה קצת פחות חברה של "פיננסים" ושל "תשתיות" וקצת יותר של "הייטק".

המהלך המשמעותי ביותר בכיוון זה התרחש ארבעה חודשים לאחר שנכנס לתפקידו. במרץ 2023 הניח יחזקאל על שולחן הדירקטוריון הצעה להשקיע בקרן ההשקעות הטכנולוגית “Team 8”, שנחשבה כקרן השקעות בעלת יכולת זיהוי מצוינת של חברות שיגיעו לחזית הטכנולוגיה והחדשנות העולמית.

לחברי הדירקטוריון של אוצר התיישבות היהודים הוצע להשקיע עשרה מיליון דולר בקרן "Team 8", אבל כל מי שנכח בדיונים על ההשקעה החדשה הבין שמדובר בהרבה יותר מדיוני השקעה. זו הייתה עוד פריצת דרך במסע של אוצר התיישבות היהודים אל ליבת עולם העסקים, עם דריסת רגל ראשונה בעולמות ההון סיכון והסטארט-אפ. "Team 8" איננה קרן השקעות פרטית בסגנון תש"י, נוי או קרנות אחרות שאוצר התיישבות היהודים השקיעה בהן בעבר. הפעם מדובר בקרן הון סיכון, שכשמה כן היא – משקיעה את הון הלקוחות שלה במיזמים עם סיכון משמעותי, בידיעה שלצד הסיכון קיים גם פוטנציאל גדול ביותר לרווח. בחלל חדרי הישיבות של אוצר התיישבות היהודים החלו לצוף מושגים שמעולם לא נשמעו בהם: סייבר, ביג דאטה, בינה מלאכותית, פינטק וטכנולוגיות בריאות. לכל נושאי המשרה היה ברור לגמרי: כניסה להשקעות בחברות סטארט-אפ אקזוטיות היא מסוכנת, אבל אם המהלך יצליח, מחכה לאוצר התיישבות היהודים אקזיט שמן ביותר.

הצעותיו של היושב ראש החדש להעמיק את אחיזתה של אוצר התיישבות היהודים בתחומי הטכנולוגיה פתחו סדרה של דיוני עומק בוועדות ההשקעה של החברה. לכולם היה ברור שמדובר בסוג של טלטלה לחברה, שהמטען הגנטי שלה איננו מורגל בעולמות ההון סיכון. עם זאת, היה ברור גם שדריכה במקום איננה הדבר הנכון לאוצר התיישבות היהודים.

את נקודת שיווי המשקל החדשה סימלו דבריו של יעקב חגואל, יושב ראש ההסתדרות הציונית העולמית, שהשתתף בישיבת הדירקטוריון של אוצר התיישבות היהודים בחודש מאי 2023.  "פניה של הציונות המודרנית", אמר חגואל, "הם גם למקומות חדשים בדומה לרוח היזמות הטכנולוגית שהונחה בכנס לרגל מאה עשרים וחמש לקונגרס באזל שהתקיים לאחרונה". זו הייתה קריאת כיוון ברורה – הגיעה השעה לחפש נקודת איזון חדשה בין השקעות שמרניות ובטוחות בתחומים המסורתיים שאליהם הורגלה אוצר התיישבות היהודים, לבין השקעות בעולמות הטכנולוגיה והחדשנות.

תוך חודשים אחדים החלה הספינה לשנות כיוון. בחודש יולי 2023 הוחלט להתחיל בהשקעות בתחומי סייבר, פינטק וטכנולוגיות בריאות (Digital Health) באמצעות קרן "Team 8". הדירקטוריון החליט לבצע את ההשקעות באופן זהיר ומדורג, בסכום שיסתכם בעשרה מיליון דולרים.

*              *              *

בדיוק שנה לאחר מכן צעדה אוצר התיישבות היהודים צעד נוסף בדרך לעיצוב תמהיל ההשקעות החדש. הפעם היה מדובר בהשקעה בטכנולוגיה חדשה של ייצור שבבים, המאפשרים העברת מידע באופן מהיר ויעיל יותר מהטכנולוגיות המקובלות כיום, המבוססות על עיבוד אות דיגיטלי. הטכנולוגיה שעלתה על הכוונת של אוצר התיישבות היהודים הייתה כזו שמאפשרת ייצור שבבים שמבצעים את העברת המידע על בסיס עקרונות אופטיים.

החברה שפיתחה את הטכנולוגיה האמורה הייתה ניופוטוניקס, שראשיה הוזמנו בחודש יולי 2024 לישיבה של ועדת ההשקעות של אוצר התיישבות היהודים. הם הציגו לחברי הוועדה את הטכנולוגיה שמאפשרת לשבבים שלהם לבצע עיבוד אופטי של מידע, והסבירו כיצד תהליך זה זול יותר מטכנולוגיות העיבוד הדיגיטלי המקובלות היום, חסכוני יותר מבחינת צריכת האנרגיה ומהיר יותר. המסר היה חד: אנחנו חיים בעולם שבו כמויות המידע שיש להעביר ממקום למקום גדלות בקצב עצום, חברות החשמל בכל העולם מתקשות לעמוד בביקושים לספק אנרגיה שתאפשר את זה, והעלויות של הטכנולוגיות הקיימות יקרות. הפתרונות של ניופוטוניקס, אמרו ראשיה, הם הדבר הבא.

את דבריהם גיבה פרופסור דן שדות מאוניברסיטת בן גוריון, שהוזמן לישיבה כמומחה מתחום ההנדסה האופטית. שדות הבהיר לחברי ועדת ההשקעות כי ניופוטוניקס נמצאת בשלב שבו הסיכון הטכנולוגי כבר מאחוריה. יש בידיה טכנולוגיה עם יתרונות מוכחים, והיא רשמה כמה פטנטים שצפויים להעניק לה יתרונות מסחריים בשוק. יתר על כן – ניופוטוניקס כבר פיתחה כמה מוצרים שחלקם יכולים להיות מוטמעים בחברות פעילות בשוק, וחלקם נמצאים בשלבי פיתוח כדי להוות את הדור הבא. האתגר של ניופוטוניקס, הסביר פרופסור שדות, הוא לתרגם את ההישג הטכנולוגי שלהם להישג מסחרי ולמכור את השבבים שלה לחברות הענק המשוועות לפתרונות מתקדמים בתחום התקשורת המהירה.

ראשי ניופוטוניקס הבהירו בתגובה כי הם בפתחו של משא ומתן עם החברות הגדולות והבולטות בעולם בתחום זה, וכי אינדיקציות ראשוניות מראות כי הביקוש לשבבים שלהם יהיה משמעותי. לשם כך, הבהירו, הם מתכננים לגייס כסף שיאפשר להם כבר עכשיו להגדיל את צוות העובדים ולפתח יכולת ייצור בסדר גודל משמעותי.

חברי ועדת ההשקעות התרשמו באופן חיובי מאוד מניופוטוניקס. התחושה הייתה שמדובר בחברה שתתאים לפורטפוליו ההשקעות של אוצר התיישבות היהודים. אם חיפשנו השקעה שתהיה גם חדשנית, גם בעלת פוטנציאל תשואה נאה וגם "ישראלית", אמרו לעצמם – ניופוטוניקס נראית אפשרות מצוינת.

מכאן קצרה הדרך לתחנה הבאה – דירקטוריון אוצר התיישבות היהודים. הוא זה שהיה צריך לקבל החלטה סופית, וב-10 באוקטובר 2024 התכנסו חבריו כדי להכריע. ראשי ניופוטוניקס הציגו להם באופן מפורט את הטכנולוגיה, את הצוות ואת צורכי השוק העולמי, והסבירו את השלבים המסחריים שבהם נמצאת החברה.

סימן השאלה היחיד שנותר לאחר שתמו המצגות ונציגי ניופוטוניקס עזבו את המקום, היה אחד: כמה להשקיע?

בתום דיון קצר הוחלט לפסוע בשביל הזהב, שמאזן בין חתירה להשקעות חדשניות לבין השמרנות והזהירות המאפיינות את אוצר התיישבות היהודים. הדירקטוריון החליט להשקיע שבעה מיליון דולר בניופוטוניקס.

שינוי הפרופיל הושלם

בסוף שנת 2024 הושלם עיצוב דמותה העסקית החדשה של אוצר התיישבות היהודים. לראשונה בתולדותיה היווה נכס הליבה שלה – מניות בנק לאומי – פחות ממחצית מנכסיה והסתכם בנתח של 46%. שאר נכסי החברה התפלגו בין ההשקעות המסורתיות בתחומי התשתיות והפיננסים לבין ההשקעות החדשות בתחומי החדשנות והטכנולוגיה.

את דרכה במעלה הרבע השני של המאה העשרים ואחת  החלה אוצר התיישבות היהודים בתצורה עדכנית, כשהיא מנהלת פעילות עסקית כפולה – האחת מאפשרת לה לשמור על קשר עין עם עברהּ ומתמקדת בהחזקות בבנק לאומי, שהוא גלגולו העכשווי של בנק אנגלו-פלשתינה, ואילו האחרת מסייעת לה להביט אל העתיד באמצעות השקעות ריאליות מגוונות, שהמכנה המשותף להן הוא ציונות מודרנית.