יק"א – J.C.A
חברה פילנתרופית שהקים הברון מוריס הירש כדי לסייע ליהודי מזרח אירופה. השֵם הוא ראשי התיבות של שמה האנגלי Jewish Colonization Association ("החברה היהודית להתיישבות").
חברת יק"א הוקמה בלונדון ב-1891 כדי לעזור ליהודי מזרח אירופה שסבלו ממצוקה כלכלית ומרדיפות. הפעילות הבולטת ביותר שלה הייתה יישוב אלפי יהודים בכעשרים מושבות חקלאיות בארגנטינה (התיישבות זו הגיעה לשיאה בשנות השלושים של המאה העשרים, אבל לאחר מכן עברו רבים מבני המושבות לערים, ונותרו בהן יהודים מעטים שאינם עוסקים בחקלאות). לצד הפעילות הזאת השקיעה יק"א מאמצים רבים בחינוך, בהכשרה מקצועית ובעידוד יוזמות בחקלאות ובמלאכה במזרח אירופה.
לאחר מות הברון הירש ב-1896 החלה יק"א להיות מעורבת גם בפעולות ההתיישבות בארץ ישראל ותמכה במושבות שלא היו בחסות הברון רוטשילד (נס ציונה, משמר הירדן, חדרה). ב-1899 נענתה יק"א להצעת הברון רוטשילד לקבל לניהולה את מושבות הברון בארץ, וכעבור שנה הן הועברו לרשותה. לשם ניהול המושבות הוקמה "ועדה ארצישראלית", שבראשה עמד הברון רוטשילד, ואשר כללה גם שני נציגים של הברון ושלושה נציגים של יק"א. הוועדה הצליחה להביא להבראת רוב מושבות הברון באמצעות צמצום התמיכה הכלכלית בהן והפקדת ניהולן בידי תושביהן, וכן עסקה ברכישת קרקעות והקימה מושבות חדשות בגליל התחתון (בהן אילנייה, יבנאל וכפר תבור).
השותפות של יק"א עם הברון רוטשילד הסתיימה ב-1924: באותה שנה הקים הברון את חברת פיק"א, שתפסה את מקומה של הוועדה הארצישראלית, ואשר הקמתה שחררה את הברון לחלוטין מההגבלות של יק"א. לאחר הקמת פיק"א פעלה יק"א בעיקר בתפוצות וצמצמה מאוד את פעילותה בארץ ישראל, אבל ב1933 היא התאחדה עם קרן העזרה, שהוקמה למען נפגעי מאורעות 1929, לארגון התיישבות חדש בשם אמיק"א, שבין השאר סייע בשיקום המושבה באר יעקב ובהקמת מושב כפר ורבורג. בשנת 1955 שונה שם הארגון ל"חברה היהודית להתיישבות ישראל" (יק"א-ישראל), והוא המשיך לעסוק בסיוע למפעלי התיישבות וחינוך בישראל. כיום יק"א מתרכזת בפיתוח הגליל והנגב באמצעות תמיכה בפרויקטים חדשניים בתחומי החינוך, החקלאות והתיירות.
